אופק בר / ה-עץ |
עם חיוך ילדים
וקול הרינה
בלילות הקיץ היה הוא צוהל
עם רוח האושר
וצחוקו אז התגלגל...
מידי פעם שמעתי אותו
בוכה חרישית תחת כנף
של ציפור אפורה
אבל אם התקרבתי הוא
מיד פסק וחזר לעמוד
איתן מול הצרה
ראיתי איך ענפיו נשברו
אבל שתקתי.
כשהגיע החורף עמד העץ איתן
מול הצרה הגדולה
ומול אחיותיה הקטנות.
ענפיו כבר נשברו כולם,
וכעת עמד עירום וגאה.
עץ צמח פעם ליד מיטתי
וכשנשכב הוא
נשברתי גם אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|