הוא היה כבר מותש לגמרי. הסיגריה האחרונה של היום שכבה מעוכה
בתוך מאפרה קטנה על השידה שליד המיטה. הוא ניסה להשאיר את
עיניו פקוחות עוד קצת, לשמר את המציאות הנפלאה הזאת שהוא כל כך
אהב, למרות שהמציאות שלו היתה במקום אחר לגמרי. שמיכה הפוך
האדומה מתחתיה התכסה, הטלוויזיה שעמדה מולו כבויה, האגרטל
הסיני שניצב ליד הטלוויזיה כבר כמה שנים טובות - כל אלה נראו
לו כאחיזת עיניים. משהו שיעלם ברגע שיעצום את עיניו.
עינת זזה קצת מתוך שנתה, אך לא הרפתה מחיבוקה. היא עדיין היתה
שם, שוכבת לצידו עם זרועותיה כרוכות סביבו. הוא כל כך אהב אותה
ככה, עם עיניה עצומות ומעין חיוך דקיק על שפתיה. שיערה השחור
התפזר קצת על פניה, אבל זה לא נראה כאילו זה הפריע לה יותר
מדי. היא ישנה טוב כשהיא ידעה שהוא איתה.
הוא הרים בתנועה איטית את ידו וסידר את שיערה, שלא יכסה את
פניה היפות. הוא הביט בה למשך מספר שניות וחייך. השעה היתה
שלושים ושמונה דקות אחרי חצות. הלוואי שהשעה הזאת תישאר לנצח,
קיווה. הוא לא רצה לחזור לשם, אבל זה כנראה היה עניין של זמן
בלבד. הוא נרדם.

"עינת, קומי", נשמע קולו הרך באפילה. היא זזה קלות וחיוכה
הדקיק לא מש מפניה. "עינת, קומי", חזר על דבריו, הפעם בקול רם
יותר, אפילו מעט תוקפני, ועינת פקחה את עיניה בכבדות רבה.
-"מה קרה...?", שאלה חצי רדומה.
-"את צריכה לעלות לשמור".
-"מה...?", שאלה בחוסר הבנה. כנראה היא חולמת.
-"את צריכה לעלות לשמור".
-"על מה אתה מדבר...?", טוב, כנראה שהיא לא חולמת.
-"השעה רבע לארבע. את עולה לשמור בארבע בסלון. מה לא ברור?".
-"איזה סלון?! איזו שמירה?! על מה אתה מדבר?!", עכשיו היא כבר
היתה ערנית לגמרי.
-"צריך לשמור על הריהוט בסלון, נו. יש שם דברים יקרים וחשובים
ו... צריך לשמור שם, נו. את עולה לשמור בארבע, ככה כתוב ברשימת
השמירה!".
-"על איזו רשימת שמירה אתה מדבר?!", עינת כמעט צעקה. מה לעזאזל
קורה פה?!
-"הנה, תסתכלי", הוא ענה לה ושלף לה משום מקום דף פוליו מקומט
עליו היתה משורטטת בצורה מסורבלת טבלת שעות בה היה כתוב את שמו
כמי שאמור לשמור מ-1 עד ל-4, ואז את שמה כמי ששומרת מ-4 עד 7.
"השכמה ב-6:45", היה כתוב למטה בסוגריים, ובצד - "שמירה
מהנה!", וסמיילי מטופש.
עינת חשבה על משהו להגיד, אך ויתרה. היא אהבה אותו יותר מדי
בשביל זה. בלי מילים, היא קמה, נשקה לו על לחיו, ליטפה אותו
קלות והחליפה אותו בשמירה. ב"השכמה" הוא יישכח מכל זה, יצחק
קצת ויחזור לישון, ויום למחרת הוא כבר יחזור לשטחים.
"לא הייתי צריכה להתאהב בתותחן", נאנחה בעצב.


22/02/04