ווריירייג' ארת'בלוד / פרחים |
מגן, אך כה אכזר
אל תוכך אביט כאן
אל תוך השחור המר
אינסוף מולי משתרע
כזלעפי החורף לי קר
ורק חום המתכת
עימי, בטוב וגם בצר
אותך אני מלטף עתה, הדק
חיי בידך עכשיו, אח יקר
מהו טעם הקליע,
תמהני אתמול, היום ואולי מחר
זה הסתרשף אלקק לי
ועוד מעט יעלה השחר
זריחה זו ממני אבצור
המכלול כבר נע לאחור
אתה כבר על בודדת, חבר
עכשיו
נותר רק לנקור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|