זהו,
זו הזהות
שאיבדתי.
הניחו לי רק דקה
להרכיב את עקבותיה
על פניי.
הביאו לי משורר
לשאוף מדעותיו הזולות
להיות מופתעת
מטהור מבע עיניו
הפוזלות

אודה: הופתעתי מן האמת שבשירים.
גדלתי לשכוח שהייתי גם
אני בין המוזרים

אווכח: אתה מאזין לנשימות
חורז שתיקות
אורז

ביסוריי
אינך מוצא בי טעם,
בגופי
הנחתי בין ידייך
כל טוב שידעתי
אי פעם

וסרבת.
עכשיו אני מצטערת
שהתאהבתי
בשחקן תאטרון הצדק,
במולל ערפל הילדות.
איך יכולתי לשכוח
אנשים
כמונו

נואשים
לבדידות.