אילת פסטר / הקבצן |
צעדיו איטיים על הכביש.
ידו מושטת בתחינה,
מבקשת היא עזרה.
פניו חרושי קמטים
הסבל ועול הקיום,
הטביעו הבן את חותמם.
זועק הוא בזעקה אילמת,
אם רחמנות בלב אדם
עדיין קיימת?
אנשים עוברים, חולפים
על פניו.
ולעיתים נתקלים בידיו
אז זורקים לעבר
האדם - מטבע, ועוד
מטבע.
בחשכת יום סופר הזקן
את ממונו.
וזיק של תקווה, ניצת
בנפשו העייפה,
שאולי למחרת
ממונו יגדל במעט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|