בפעם האחרונה שבה הגעתי לכותל קרה לי דבר מאוד מוזר.
התקרבתי לטמון את הפתק שהכנתי מבעוד מעוד, ולפתע שמעתי את הקיר
מדבר אלי...
"פס... פס..."
ניסיתי לבדוק, אולי זה אחד המתפללים אך המשך הדברים הבהיר לי
את העניין.

"זה אני הכותל מדבר אליך".
"תשמע אני חייב לחזור לעבוד רק תעשה לי טובה עד היום כולם
מעבירים לי פתקים לשלוח לאלוהים אכפת לך לשלוח פתק בשמי
לאנשים?"

היות וכולם מדברים אל הקיר הרגשתי בנוח לדבר איתו...
"ודאי" אמרתי" אני יעזור לך".
לאחר מילים אלו נפל מבין הכתלים פתק קטן ובו כתוב:


"ב"ה
 
אנשים יקרים, אתם עושים כיברת דרך
בכדי לנשק אותי ולשלוח פתק לאל,
הנשיקה נועדה לבני אדם,
זהו אחד מביטוייה הנשגבים של האהבה.
נשקו בני אדם,
תאהבו בני אדם,  
נשקו פחות קירות,
אדם שולח פתק למישהו שאינו מאמין כי מקשיב לו.
אם הייתם באמת מאמינים כי האלוהים נמצא על ידכם ובתוך לבכם
הייתם מדברים איתו, ולא נזקקים לפתקים או מכתבים.

וכך אמר הנביא "לא בזבח חפצתי כי אם בחסד".  

המקדש כבר קיים בלבבכם
כל קירותיו וכתליו קיימים,
מילארדי מקדשים יש בעולם,
ובכל אחד ניצוץ אלוקי,
ואתם?
באים לנשק אותי?
לכו, תאהבו את מילארדי המקדשים,
את בני האדם,
בלי פתקים ובקשות,
פשוט לאהוב."


לקחתי את הפתק, והתחלתי להקריא לאנשים, למתפללים, לעוברים
ושבים, כולם דחו אותי בהינף יד,
אז החלטתי לפרסם דברים אלו כאן.