אדם החי בלבבות, במותו הוא אדם שיש לו חיים, מעבר לכריכה
האחורית של ספר חייו עלי אדמות.
אדם החי בלבבות במותו הוא אדם שיש לו חיים בתוך משמעות החיים
של אדם קרוב בחייו.
אדם החי בלבבות במותו מקבל חיים עלי לבבות בעוד אין לו חיים
עלי אדמות.

האנשים היקרים לך, האנשים שאתה אוהב, הם האנשים שהשאירו בלבך
אהבה, חיוך, זיכרון טוב.
אנשים ישכחו מה שאמרת, אנשים ישכחו מה שעשית, אנשים לעולם לא
ישכחו מה שגרמת להם להרגיש.
את העבודה הזאתי אני מקדישה לאדם נהדר שהפרידה ממנו תהיה קשה,
אדם נהדר שתמיד יחיה בלבי.

חשבתם פעם מה באמת יקרה אחרי שתלכו?
חשבתם פעם מה תרצה לעשות לפני שתלכו?
אני חושב על זה כל הזמן.
כשאני אוכל, כשאני ישן, כשאני עם חברים, כל פעם שהטלפון מצלצל,
כל צעד שאני הולך, כל פעם שאני מסתכל במראה, כל פעם שאני מסתכל
על אחיין שלי צוחק או בוכה או קורא לי, כל פעם שאני מסתכל לאמא
שלי בעניים ואני יודע שבכל רגע היא עומדת לבכות.
אם היו אומרים לכם שבקרוב אתם הולכים ויש לכם עוד נגיד שבועיים
לחיות, הייתם רוצים לקפוץ, לרוץ, לשיר, לבלות עם החבר'ה, ללכת
ללונה פארקים, לטוס לח"ול, לראות עולם, להיות עם בנות, להגיד
לאנשים שיקרים לכם שאתם אוהבים אותם.
אני נער בן 17, חצי מהחיים שלי אני מבלה בבתי חולים בבדיקות
וטיפולים, אני יושב בכסא גלגלים לא יכול לעשות כלום בכוחות
עצמי, איבדתי את כושר הדיבור אני מדבר לאט ולא ברור ואף אחד
לא מבין מה שאני אומר.

אני לא פוחד למות" אמרתי כל פעם ששאלו, "אני פוחד לאבד את מה
שאני" והנה אני מאבד את כל מה שהייתי פעם. פתאום אתה מקבל
מודעות לחיים, הארכה לכל דבר אני יושב בחוץ מסתכל בשמש, מסתכל
בעננים ומנסה לזכור כל רגע למקרה שמחר זה ייעלם ממני, אני כותב
לאמא שלי שאני אוהב אותה למקרה שמחר כבר לא אוכל להגיד לה.
אתה לומד להאריך כל דבר שפעם היה מובן מאליו, בשבילי שום דבר
לא ברור, שום דבר כבר לא מובן מאליו היום אתה רואה מחר -
עיוור.
אני רוצה שתדעו שנהניתי בחיים שלי ואני מתכוון להנות עד הרגע
האחרון.
זה חבל שאנשים יודעים להעריך את החיים רק כשהם מבינים שהם
עומדים להיגמר.
אתם בטח חושבים איך אמא מתמודדת עם העובדה שהילד שלה - הילד
שלה הולך למות... אמא שלי לוקחת אותי לכל מיני צדיקים שעושים
עליי תפילות ומבטיחים הבטחות, אני שונא את זה אבל לאמא זה עושה
טוב. איך, איך אני יעזוב אותה?
אתם שואלים אותי את השאלה: "מה אנחנו יכולים לעשות
בשבילך...?"
וחשבתי על זה, חשבתי על זה הרבה והדבר היחידי שאתם יכולים
לעשות בשבילי זה -
אחרי הכל, אחרי שאני כבר הולך כשאתם נזכרים בי, תזכרו בילד
שהייתי פעם ולא בשבר כלי שהייתי בחצי שנה האחרונה.
ואחרי הכל, אחרי שאני כבר הולך כשאתם נזכרים בי, ואומרים: "אך
איזה ילד הוא היה" אל תזילו דמעה, תחייכו כשתגידו את זה.
כשתזכרו במשהו שאמרתי ותגידו: "מעניין מה הוא היה אומר אילו
היה כאן" תחייכו כשתגידו את זה.
כשתסתכלו בתמונות שלי ותגידו: "אך איזה ילד יפה הוא היה"
תחייכו כשתגידו את זה. וכשתסתכלו על המצבה שלי כשהשם שלי חרוט,
תחייכו ולא תבכו.
ואז, אז אני אדע שלפחות השארתי לך רק זיכרון אלא גם חיוך.ובכל
פעם שתחייכו אדע שהשארתי בלבכם אהבה, חיוך, זיכרון טוב.


אדם החי בלבבות, במותו הוא אדם שיש לו חיים, מעבר לכריכה
האחורית של ספר חייו עלי אדמות...
אדם החי בלבבות במותו הוא אדם שיש לו חיים בתוך משמעות החיים
של אדם קרוב בחייו.
אדם החי בלבבות במותו מקבל חיים עלי לבבות בעוד אין לו חיים
עלי אדמות.

כואב לי, ועצוב לי, ואני אתגעגע אלייך, אני רוצה לצעוק, אני
רוצה לבכות, אני מחפשת את מי להאשים, אני לא יכולה להמשיך
בשגרה.
אני נזכרת בכל מילה שאמרת לי, בכל מילה שאמרתי לך, בכל חיבוק.
אני רוצה לשנות את המצב, אני לא רוצה להאמין, קשה לי, אבל אני
מחייכת, בשבילך.