|
קורה שהנמלים מטפסות על האור
ופנייך מכוסות עננה שחורה.
כך אימי סיפרה. אימי.
כששלחה אותנו אל בית אחותה.
והפחד היה ברצפה.
והפחד היה בכסא.
והפחד היה במיטה.
ופי היה תפור בחוטי ברזל.
וביד כנועה דחפתי לכיסי את תמונתה ותמונת אבי.
וכשהנמלים באו בלילה אחזתי בזכוכית
ושברתי
ויצרתי חריצים בזרועותיי
ומאות מילים נטפו עם הדם ואיש לא שמע. |
|
|
אם תמשיכי ככה
לזלזל בכישורים
שלי אני אעזוב.
באמת!
אפשר עוד שורה?
שירה נרגנת לפני
הלן ספיבק בחדר
המיטות הבורגני
שלה, ומתנדנדת
על מיטת המים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.