זוכרת את הסרט פורנו שקנינו בפסח?
אני יושב כרגע ורואה אותו. נשבע לך.
אך רצינו לראות אותו ביחד.
הנה מורה לגיטרה והנה תלמידה,
ולא הולך לה עם הגיטרה, אז היא כבר התפשטה.
(כן בסדר, סליחה. את מכירה אותי, עושה חרוזים מכל דבר)
אני לא יודע מה לעשות, מגרה זה לא, כל דבר חסר טעם כשאת לא
פה.

בטח היית צוחקת.
משהו בסיגנון: "בשביל לראות זין קטן, אני לא צריכה סרט".
אחר כך היינו מכבים את המכשיר, מתנשקים והולכים לישון.
את בצד ימין, אני בצד שמאל.
כמו שתמיד.
האמצע תמיד ריק ביננו, למחשבות זורמות.
על מה היה אם היה, על מה יהיה אם יהיה.
ימים עוברים ואת לא חוזרת. כואב לי.
אני עומד להשתגע מזה, אני לא יודע איך להתנצל על מורן.
אני לא יודע איפה לקבור את עצמי.
לא חשבתי באותו רגע, לא חשבתי באותו רגע בשביל מה זה טוב בעצם
הזיון במחורבן הזה. את צודקת כל כך כשאת אומרת שזה שזיינתי
מישהי לא הופך אותי לגבר.
אני מרגיש בתול עדיין. בתול שכלית. זבל מהלך.
אני מת מגעגועים אלייך.
איך שיגעת אותי בשקט. איך לא נתת לי מנוחה.
איך דיברנו על זה ולא דיברנו על זה,
עשינו ולא עשינו, התעלסנו מרחוק במחשבותינו,
וזה הספיק לנו.
הרגשנו איזה מין רגש, אהבה.

מורן היתה אתמול גם עם גדי, כפי שהוא טורח לספר לכל העולם.
השרמוטה הקטנה.
אני מרגיש נורא לדבר עם הקירות.
סתם לידיעה, עכשיו הגיע הכושי. פתאום הוא בא.
באמת תהיתי לעצמי למה אין כושים בסרט הזה למרות שיש על
העטיפה.
אם היית פה, בטח היה לך משהו יותר מצחיק להגיד.
אני אוציא אותו מהמכשיר, אולי נראה אותו פעם ביחד ונצחק.
אני מקווה שאת קוראת את זה ולא קרעת את זה מרוב עצבים. אני
מקווה שבאיזשהו מקום, כשהלכת כאב לך, ותרגישי שאת רוצה לחזור.
נכון, עשיתי פאק והתעצבנת ואני מבין אותך לגמרי.
אבל את יודעת שאני אוהב אותך ואני לא יכול בלעדייך.
אני לא יודע מה להגיד ואיך להתנצל, כי אין לי מילים להסביר מה
עשיתי בדיוק. אני יודע שהבטחתי שאת תהיי הראשונה שלי.
זה שנה וחצי שאני מתאפק ולא יודע מה לעשות עם זה. שנה וחצי
מזורגגות. ונשברתי. אני יודע. זה לא תירוץ, אבל אני בן אדם.
ולמרות שאת חושבת עכשיו שאני סתם שמוק מגעיל, אני אוכל את עצמי
שלא יכולתי להתאפק ועשיתי את זה. חשבתי שזה לא יתגלה. לא רציתי
לפגוע בך. רק להרגיע יצר, והסתבר שטעיתי כי הזונה הזאת רצה
לספר לך על זה. אבל אני לא קורא לזה בגידה, כי בגידה לדעתי זה
לא משהו פיזי, אלא רגשי. אני מניח שזה לא ממש משנה לך.
מה שחשוב עכשיו, זה שתחזרי.
אני לא רוצה זיונים, אני לא רוצה לדבר על זה אפילו.
לא איכפת לי לחכות לך גם עוד 10 שנים, ושיהיה לי גבס ביד מרוב
עבודה, ואני לא אגיד על זה כלום. כי אני אוהב אותך, ואני רוצה
שתהיי פה לידי כי ככה זה צריך להיות. כי ככה זה נקבע מלמעלה.
ואת יודעת את זה.

גם אם לא תרצי לחזור, אני מקווה להיפגש איתך. אפילו סתם בתור
ידידים. ידידים רחוקים אפילו. בבקשה ממך, אל תנתקי איתי את
הקשר.
את הבן אדם היחידי בעולם שאני יכול לדבר איתו על כל נושא
ושיבין אותי ויקשיב לי. אני מקווה שגם הפעם תנסי להקשיב.
בבקשה תתקשרי. אוהב אותך המון.

אני