|
אחכה יום יום לשמוע
את פעמון ענבלך קרב,
וביום שאשמע צלצולך
עדיין אליך אהיה
כמעיין המפכה
ואותך אשקה.
ביום בו אשמע ענבל פעמונך
נבוא אל הבאר,
נגולה האבן מפיה
ויהיו מימיה
מרווים
אהבה צחיחה של מילים.
04/03/04 © |
|
|
החיים הם כמו
שוופס. קצת
תוססים, קצת
מתוקים, אבל
תמיד מרים
בסוף.
פילוסוף סוג ז' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.