אהבתי הייתה כה זניחה
ישובה בדד בפינה
ואין מי שיאסוף שברים
אין מי שיחבוש פצעים
אהבתי בוכה על כתפיי
גונחת מעומק יסורי
לוחשת אלי בקול שקט
הגם בי לא תסתפק?
ליטפתי אותה ביד ענוגה
מרים לאט את ראשה
מסתכל בעיניה הכחולות
אין איש, ישנם דמעות.
אהבתי ישובה בדד בפינה
רוצה אך לא מאמינה
אומרת: שבעתי מלוא הבטחות
לגמתי רק גלולות מרות
ואתה, עד מתי אשכון בך?
הלעולם אשאר רק בשאיפה?
המתיני, אתה אומר, ושוב
עד אשר היא תשוב.
אולי היא לא תשוב
אך מה זה חשוב
אצטרף אליך בצד
נשב, נבכה יחדיו
אהבתי מצטרפת אלי לשתיה
ריח אלכוהול מוגנב בנשיקתה
מאבדת שליטה, נכנסת לשכרות
מיללת לים, לירח וחוסר שפיות.
אך בינינו, מה כבר יש
דבר שהיה שנית לא יתממש
אין טעם בניסיונות עלובים
אם אהבתי ואני בפינה ישובים. |
