היה לו קצת אכפת ממני,
ואני אפילו לא היה לי זמן לחשוב
איך אני מרגישה כלפיו,
אני מניחה שידעתי שזה יכול לקרות,
אבל בכל זאת הלכתי על זה עם זה ובלי הרבה בגדים,
אני מניחה שכל חודשי החרמנות האלו שלי עם עצמי,
היו לי לרועץ ובאו לתבוע ממני דמים של מצפון בערב הזה,

אז נכנסתי איתו לדירה ודיברתי איתו מילים ופתאום
הפה שלו התקרב ודיברנו נשיקות
והגוף התחיל להמציא מילים אילמות
ורק התנועה הגלית והמיוסרת
של גוף שידע געגוע
מילאה את האוויר,

גניחות קלות של קול
טיפות דקות של תשומת לב גופנית,
ופעימות הלב שתופפו לנו קצב מתגבר והולך
שטיח אחד, בגדים שנפרמו מגופינו

הכל הכל התערבב במהירות
ומילים שלא היה לי זמן לחשוב
לעצור לרגע ולמיין רגשות וגוף ומילים,
לסדר הכל בעמודות ברורות ולעשות חישובים קצרים
של רגש ואהבה להחליט לאן נוטה הלב ומה עושים מכאן,
לא היו לי שניות יקרות לראות את חשבונות חיי,
הגוף נתמכר לפני שהנפש הספיקה.

הדפים שהכנתי נקרעו בלהט התשוקה
והעפרונות שרציתי לחשב בהם נרמסו
תחת כובד גופותינו המתפתלות
ועכשיו אחרי כל זה אני תקועה
עם המצפון שלי ועם ערמה דיי רצינית
של טבלאות קרועות ועפרונות רמוסים,
ואין לי הכוח להדביק מחדש ,
לכתוב עם רסיסי עופרת עפרונית
את חיי,

המתנפצים כל פעם מחדש
כשמישהו מציע לי
סימנים דקים של אהבה

יום שישי 01 יוני 2001
הוקרא בערבמה 24