פיני הביט במבט מהורהר ומרוכז אל העמק הנפרש לפניו .
עוד יום להעביר , חשב לעצמו : עוד יום משעמם , ללא כל פעילות ,
עוד יום , עוד יום.

פיני היה חרדון שרוב הזמן  חי לבדו  ( מלבד הלילות הספורים
והפרועים אותם בילה בחיק חרדונות יפות תואר אך דלות מחשבה
עצמאית ) , ושלט ללא דופי בממלכתו  הצנועה .
הוא בדיוק עצם את עיניו והתמכר לשמש שעל גבו המשונן , כששמע
בתוככי מוחו את הצווחה :   " הצילוני !!! " .
פיני התמתח מיד והפנה את ראשו לעבר מקור הצווחה .
" לעבודה ! " אמר בהחלטיות : " מישהו אי-שם זקוק לעזרתי ! "
אמר וחג במקום פעם אחת .
לפתע הייתה על גופו גלימה . כעבור רגע כבר הספיק פיני להרים את
אחת מרגליו באוויר ובשניה שלאחריה נורה באוויר כחץ שלוח , ועף
לעבר מקור הצווחה .
כן , פיני היה הסופרמן של החרדונים .
גדוד הנמלים החרוץ פסק ממלאכתו והריע לפיני כשזה חלף מעליהם .
פיני החזיר להם נפנוף חפוז והמשיך בדרכו .
עוד לפני שמחוג הזמן נע כהוא זה , כבר ראה  פיני  את החרדון
הנתון בצרה .
בתחילה  לא הבחין בפירטי המקרה אך כשהתקרב למקום ראה חרדונה
יפת-תואר עד כדי דמעות. פיו נפער בתדהמה וליבו החיש פעימה .
הוא ניער מעליו את שאריות הלילה והתעשת .
החרדונה רצה בשיא מהירותה , אך מאחוריה , מהיר פי כמה ממנה ,
היה חתול בית שמנמן ומגודל .
באלגנטיות נחת פיני בין החרדונה ובין החתול ולחש בקול החלטי :
" מספיק ! ".
החתול נעצר במקומו ותקע בפיני מבט מזלזל . החרדונה נמלטה לפינה
והמשיכה לצווח . פיני  והחתול הביטו זה בעיניו של זה , עד
שפיני  שילב את זרועותיו על חזהו ואמר : " אתה יכול להפסיק
עכשיו להציק לבחורונת הזו וללכת לדרכך , או שאתה יכול לנסות
לעבור אותי ! "
החתול גיחך והתקדם בצעדים בטוחים לעבר פיני בעודו שולף את
טופריו . כשהגיע אל כ- 10 ס"מ מפניו של פיני , התכופף ולחש
לפיני : " למה , מה תעשה לי ??? " .
חרדוננו הנערץ לא ענה . עלבונות מסוג זה היה רגיל לספוג מידי
יום .
במקום דיבורים - החליט לעשות - הוא זינק על החתלתול הרשע , תפס
בו בצווארו והרימו מהקרקע .
בעודו מניף סנוקרת לכיוון סנטרו של הטורף הקטן , לחש :  " את
זה " .
החתול לא הספיק לנשום וכבר היה באוויר . פיני עקב במבטו הנוגה
אחר מעוף החתול וניפנה להרגיע את הנקבה המפוחדת .
מבטה כבר היה ממוקד יותר כשהחרדון התקרב אליה .
פיני הריץ במוחו תסריטים אפשריים שחווה במקרים דומים :
היא תיפול לזרועותיו והוא יטיס אותה אל מעונו , או אולי הפעם
היא תנשק אותו בתשוקה ותבקש שיחלוק עימה את שארית חייה .  הוא
ניזכר בחיוך בפעם בה קיבל ,מחרדונה עשירה, מחילת קיץ בשוויץ .
ומה יהיה הפעם ?
הוא בלע את רוקו , התיז מי-פה מרעננים והגדיל צעד .
" חולרה ! " שמע צעקה וחש סטירה על לחיו .
" חוליגן ! מה אתה חושב ? שאנחנו לא יכולות להסתדר לבד ??? "
" מ... מה ? " היתמם פיני , אך זה לא עזר : " שוביניסט !!! "
כעת חש בבירכה אשר פוגשת בתנופתה את איבריו המוצנעים .
פיני התקפל המום.
החרדונה סיננה לעברו עוד מספר קללות והתרחקה בזעם .

פיני נשאר לבדו להתאושש מהמתקפה .
כשסוף סוף הצליח להתיישר , פרם את גלימתו והשליך אותה  אל הארץ
.
כך חזר פיני ברגל  ( ולבד )  אל מעונו .
כך הפסידו החרדונים את מושיעם .