זה בטח יצא לי טיפשי
אני לא יודע למה.
אני חי את אתמול מאה פעם,
מעביר את המצבים מזוויות אחרות,
ומדבר איתך ברקע.
בעיקר את המצבים
שאני מרגיש שהייתי חלש,
או שעשיתי איזה שהיא טעות,
אז אני שואל אותך
ומעביר את הסרט.
אנחנו יושבים אחד ליד השניה,
או אחת ליד השני,
אוכלים פופקורן, מסתכלים וצוחקים.
נמוגים, מזילים ריר, קצת בוכים,
קצת רועדים בפנים,
ובסוף כל סצינה מסתכלים אחד על השניה,
או אחת בתוך השני,
ומרגישים בלב
תגובה שבמילים אפשר לקרוא לה-
שטויות, זה היה מושלם.
תמיד אני מפחד סתם.