יוסף נועם / בוקר אפור |
מיטה רחבה, שני אנשים
לילה ארוך, עצבים מתוחים
אין אהבה, גופים רחוקים
בשקט
יתומים ממגע, עיניהם יבשות
משלימים עם עצמם, לא זמן לדמעות
אין אהבה, רגליים קרות
מבטים מתחמקים, שתיקות מעיקות
ושקט
עם הפנים לחלון, עם הגב לעבר
כבר לא חברים, זו לא אותה אהבה
מתכסים עם החושך, שמיכת אכזבה
צמאים לחיבוק, ואבדה התקווה
בשקט
הם חולמים אהבות, קמים חבוקים
ידיים שלובות, פנים אל פנים
מדגמנים אהבה, נראים טוב ביחד
בוקר עולה, מאיר את הפחד
בשקט
ואם מישהו רוצה להלחין שרק יגיד...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|