תסתכלי במראה ילדה טמאה, תגידי לעצמך תראי כמה את שמנה
ומכוערת, תנסי גישה אחרת, תביני את הגיחוך, תלעגי לעצמך ואז
תתחילי לבכות. תסתכלי על עצמך בוכה, וזה לא יהיה עצב וזה לא
יהיה חזק והרואי זו לא תהיה תמונה יפה או התגשמות של הסרט הזה
של הנערה הבוכה מול מראה. זו תהיה את, וזה יהיה מכוער. זה יהיה
גרוטסקי, עלוב, פאתטי נטול אפשרות להזדהות. זה יהיה שמן ואיטי
ומגושם. זו תהיה את. תסתכלי טוב כלבה, ואז תראי שבכי הוא לא
עינים נוצצות ודמעה שחציה מתוק וחציה מלוח. צאי מהסרט, מה
שיגיע לך לפה זו נזלת שהיא מלוחה מאה אחוז, ובמקום העינים
העינים הבורקות ומלאות ההבעה והדמעות את תראי מעין עיוות של
הפנים ומן קמט מכוער במצח, ואף אדום ולא תצליחי להפסיק לבכות,
אולי כי עכשיו מאוחר מדי, כי הצצת במראה ומגיע לך, טיפשה. ואז
את תלכי לכתוב ואת לא תפרקי את רגשותיך הנעלים, את תשרבטי
גיבוב שטויות שאף אחד לעולם לא יתחבר אליו, ובטח שלא את ותאמרי
לעצמך שהזמן והסמים הרגו את השליטה שלך במשחק המילים אבל תדעי
שמעולם לא הייתה לך שליטה וזה לא משחק. את יודעת שאת לא ראויה
לקרוא לעצמך אדם רע, רע זו מילה חזקה ואת לא אדם חזק את פשוט
מיותרת, את אפילו לא מצליחה להגעיל עד לזעזוע עמוק או תגובה
רגשית חריפה אף אחד חוץ ממך. ואז את תדחפי אצבעות ותחשבי על כל
העולם המזדיין הזה בזמן שאת מביאה ביד ויהיו לך יסורי מצפון על
כל רגע וכל מחשבה ותדעי שאת לא זכאית ליותר. ואת תתביישי נורא
ובצדק. אחר כך את תמרחי ערומה ומסוממת על המיטה שהפכה מטונפת
בעניך ככל שאת נהית מטונפת, היא ואת מאבדות משמעות. העירום שלך
לא יהיה אומנותי ואפילו לא יהיה מעורטל. הוא יהיה עירום. עירום
ומכוער. את תצבטי בכח את כל החתיכות העודפות שלך, אלו שבולטות
מתבנית המסגרת אליה היית רוצה להכנס. אבל לא יהיה לך במה לסתום
את החורים שלך. תנסי באוכל וסמים. תנסי בדחיפות, לחיצות, צורך.
תנסי בתלות, תנסי באנשים. תנסי באהבה תנסי במוות. תנסי לחשוב
על רגעים יפים. אבל את תחשבי עליהם במילים שבהן כבר סיפרת
עליהם לחברים שלך, מילים בהן הרגשת טוב, מילים שבהן הרגשת
נורמאלית למרות שידעת שהן לא נועדו לך. ובעצם זה כמו לגנוב. את
הזכות לאושר גנבת. אז תחשבי על הישיבה עם חבר שלך בחוף בלילה
כשהוא מנשק אותך. "שיא הקיטש אבל עדין כיף". לא, את תדעי שהוא
לא ממש חבר שביקשת ללכת לים ואולי זה היה רק כדי שתזדיינו
כשתגיעו אליו. ותמיד תהיה לך הכמיהה הזו להיות כמו כולם, להיות
חלק, להיות שייכת, אבל את תמיד תיהיי שונה ותמיד תבכי. מגיע
לך.