"אחוששילינג" אמר ענאן, התכוון לכך ומיד הצית נובלס נוספת. "מה
אתה מזיין ת'שכל חת'כת מנאייק תפסיק לקשקש ולך תעבוד!" אמר רמי
ירק סמוחתה והמשיך "הקפה שהכנת מסריח יא מגעיל, הכוס מלוכלכת
כמו הפרצוף שלך! מה אתה ערבי לא? אתם לא יודעים להכין קפה כמו
שצריך?!" "וואלק וויאו" צחקק ענאן.
"ממממה אתם עושששים? תפסססיקו להסתלבט עצלניממם" מלמל שמוליק
והוציא עוד כוס חד פעמית, נקיה וחדשה ממסתור בארונו. "תביא אחת
גם לנו!" "כן מה אתה שומר אותם בבונקר שלך!" התעצבנו כולם.
"סתמממו ת'פה.." הגיב שמוליק תכף.
"איפה, האסקוט הזאת מחזיקה כמו הזין שלי" צעק ענאן "עבדו עלי
זיינו אותי, בניק אני אומר לכם!". אשרף הוריד את ראשו וגיחך
מבסוט ושלח מבט מזלזל היישר לעיניו של ענאן. "שו יא אבו-שח!!"
צעק ענאן והעיף מאפרה מלאה בדלים ואפר על אשרף. מיד קם רמי
ושילח אגרוף מוצק הישר אל בטנו הרכה והאין סופית של ענאן וזה
בקושי שם לב. "תפסיקו להרוס את המקום! אני תכף שולח את שניכם
אל המג"ד!" רתח רמי "ותרים ת'מאפרה הזאת לפני שאני מכבה עליך
ת'סגריה!"
במשרד הקטן והמסריח ישבתי מתבונן במיאוס, מחכה לשמוע את עמרם
צועק עצבני מהחדר הסמוך. "מה זה כל הרעש הזה לעזאזל?! תסתמו את
הפה שלכם ותתחילו להתנהג לפחות כמו טוראים יא חבורה של
אימפוטנטים!" "יאללה יא עמרם, מה אתה מתערב.." אמר ענאן בשקט
כדי שעמרם לא ישמע וצחק צחוק מאולץ ואטום ולמרות זאת נשמעה
צעקה עצבנית "איך אתה מדבר?! אתה שוכח מי המפקד פה?? כי אתה
יכול לנסות להיזכר בזה בשבועיים ריתוק!" כולם שתקו; חלק לוגמים
מהקפה המחריד וחלק מעשנים ונושפים טבעות עשן בגאווה.
המשרד, ספק משרד ספק דיר, לא עלה בגודלו על חדרון של שירותים
ציבוריים, הסריח לא פחות והקירות היו מוכתמים בכתמי גריז
שחורים שנראו כמו כתמי חרא להשלמת התפאורה. בחוץ היו העננים
כבדים וגשם ירד והרעיש על גג סככת הפח. הקור חדר מבעד לחלון
הפתוח למחצה והקפיא את כולם למרות שאלה ניסו להסתיר זאת
והשתדלו שלא לרעוד מתחת למדי הכותנה הדקים. ימית קריספל,
'שממית', פתחה את הדלת כמו מתוך שינה, עייפה עם עיניים חצי
עצומות מאחורי משקפיה, אמרה לעצמה בוקר טוב והכינה תה, בכוס
שהביאה מהבית.
"אין לסוכר הזה טעם" מלמלה ושמה שלוש וחצי כפיות גדושות שכיסו
לגמרי את התיון.
תקתוק השעון היה כל כך חזק עד שמשך את תשומת ליבו של רמי
שהודיע "קדימה, עוד שתי דקות לעבודה".
הדהודים של "אה כן" "בטח" ו"רק רגע" מלאו את החדר וכולם שאפו
בכוח מהסגריות כדי לא לבזבז אף שכטה ושתו בגועל את הקפה המר
והבהחלט מעורר בחילה.
עוד יום של חימוש החל בשאגות מנועים, בריח דיזל, גריז וחומצת
מצברים.