אני לא יודעת מה נסגר איתי - אני מוכנה להשקיע במה שכנראה לא
ממש שווה השקעה ולעומת זאת -לא מחזירה אהבה לאותם מושאים אשר
צמאים לה...
היום כמעט התעלפתי - אחרי נסיון כזה להשקיע ולהראות אכפתיות:
זה הגיע למצב שמרוב התרגשות לקראת הפגישה העתידית פשוט שכחתי
לשתות ואפילו לא היתי מסוגלת לאכול (ממש בכוח - כשחברה שלי
יושבת לצידי ומכריחה אותי לאכול!)
לא שמתי לב גם לעובדה שבחוץ שורר שרב עצבני במיוחד - וכעבור
התרוצצות של מספר שעות... בשביל להגיע לאדם המעסיק את מחשבותי
באופן כה תכוף - (בזמן האחרון במיוחד) ולא נותן לי רגע מנוחה -


כמעט התעלפתי!!!
הרגשתי את הלב שלי מנסה לברוח מכלאו - והנימים באף ובצוואר -
מתיבשים בקצב מסחרר. הדופק הפך להיותמקצב אפריקני מטורף ואני
לא עצרתי (אף לא לרגע קט) בכדי לנוח, אלא המשכתי לצעוד לכיוון
הנכסף של שערי המקום - שם התרחש הארוע המיוחל של אדם שאף לא
טרח להעיף מבט: אפילו לא הצצונת, באדם אחר המייחל ליחס חם או
לפחות פושר מצידו של זה!

בכל אופן הרגשתי שאותו לב שהחל לפעום בחוזקה יתרה עקב החום
המחניק והמשגע נשבר לרסיסים שהתפזרו להם בכל הסביבה!
העיניים המאירות בדרך כלל: כבו בחוריהן ולא נשאר אף זכר לזיק
שהיה בהן עד לאותו הרגע!
והלוואי והיתי יכולה להאשים בכל את השרב - אך הדמות היחידה
שתקבל עליה את עול האשמה (ההפסד והפספוס) תהיה דמותי!