אני לא מבינה אותך. באמת שלא.
אני רוצה להגיד לך איך אני מרגישה, אבל אני כבר לא יודעת מאיפה
להתחיל, אני מרגישה כל כך הרבה דברים אסף...
עצוב לי. עצוב לי שאתה לא אוהב אותי יותר, שאתה לא מתקשר אליי,
שלא אכפת לך ממני...
ואני יודעת שאתה חושב שזו שטויות. אבל אני לא... אני מתגעגעת
וזה עצוב לי.
אני יודעת שלא הערכתי אותך מספיק, שלקחתי אותך כמובן מאליו.
אני מבינה את זה היום, באמת.
אני גם מבטיחה שזה לא יקרה שוב, אם רק יהיה לך אכפת.

כל כך הרבה דברים אמרת לי, אני עד היום זוכרת כמעט את כולם. עד
היום אני חושבת למה בדיוק התכוונת ותוהה אם הייתי מטומטמת כשלא
הבנתי את הכוונה שלך.
כל כך הרבה פעמים השתדלת, אני עד היום זוכרת כל שיחת טלפון, כל
מפגש. אני תוהה יום יום אם הייתי מטומטמת כשדחיתי את ההצעות
למפגשים, תוהה אם הדברים היו נראים אחרת.
אני יודעת שהרוב זה באשמתי.
אני יודעת את זה.
אבל זה עדיין כואב לי ואני כל כך מתחרטת.
כל כך רוצה להחזיר את הגלגל לאחור, לתקופה שעדיין היה לך
אכפת... שעדיין ניסית...
מכיר את ההרגשה הזאת?
אני רוצה לדעת מה אתה חושב, רוצה שתספר לי איך עבר עלייך היום,
רוצה שתשאל איך עבר היום שלי.
אני רוצה שתתגעגע אליי כמו שאני מתגעגעת אלייך.
מתי תבין כבר?