"תראו אותנו,"
הוא גיחך
"חבורת ילדים שחלומותיהם נקרעו מעימם,"
המשיך, באותו טון, מלא כאב והומור שחור
"העולם שייך לילדים, אחיי, לא לבוגרים,"
הוא עמד על רגליו, והביט בנו.

"ראו אותנו,"
דבריו נרעדו
"רודפים אחרי החלומות שאנו מסרבים לשחרר
כי אחרי זה, מה עוד ישאר?
התכנות האנושי ישתלט, זה הכל
ואתם תהפכו למשרתיהם של הבאים אחריכם,
החולמים,
הילדים
כי העולם שייך להם,
לילדים
ואתם תוכלו לחלום שחלומותיהם יתגשמו
או לקנא
וכי מה זה ישנה?

את שלנו עשינו, תגידו
עכשיו זמנם
ואנו נשב ונחכה לקוצר העצוב
או שאת ראשינו נהפוך לריק, ככרוב
לעבוד, לעבוד
כסף, כסף, עוד קצת

הכל בשביל החלום, ילדים,"
סיים ואמר
"תמשיכו לרדוף אחריהם, הגורל לא אכזר."
ובאמרו זאת זינק, אל תוך התהום הרחוקה
"לאן?" אחריו קראה
מתהום הנשייה, חייך וענה
"שום מקום... אל שום מקום, ילדה!"