למור

העיניים שלך
זועקות
ליד שתבוא
ותיגע
במקומות הכי
לבושים
בליבך.
פעם חשבת
שאלו שלו
עדינות
מספיק על מנת
לקלפך מכל
שכבותייך
    ומן
הבדים הכבדים
העוטפים אותך בדיוק
מרושל.
שפתייך
רק ביקשו
שינסה להבין
ולראות
מבעד לכיסויים
     את
האמת העירומה
שלך.
שיעטוף אותך בזרועות
הארוכות האלו שלו
ויאהב אפילו
יותר.
הפנים המשורטטים
כאילו
משיכות מכחול עדינות
יצרו אותך,
מתחילים
להתכסות ביותר
ויותר עטיפות של
עצב ששום
יד לא מסוגלת
לקרוע.
ואת מחייכת.
      תבכי.
מותר לך לבכות.


                       3.3.04