יומן אישי
הדלת נפתחה בצליל של ההמנון שלנו. המפקד ישב על כיסא. מדיו
עטורים במדליות מכיבושיו השונים. עמדתי לפניו בדום מתוח. הוא
אמר לי: אתה נאשם בעברה חמורה מאוד על פי סעיף 332. עונשך יהיה
ללכת לכוכב נידח המכונה גם כדור הארץ בפי תושביו ולמסור זאת
להם. כשהוא דיבר הוא הוציא קופסה קטנה שמוגנת על ידי כישוף
ואומר: מסור זאת לנשיא שלהם! אני מקווה שהוא יבין את המסר. הוא
לחץ על הכפתור ולפתע החדר הסתובב. כבר לא נמצאתי בחדר אלא מול
ארמון ענק. כל כך ענק היה הארמון שאם היית מביט למעלה היית
מקבל סחרחורת ומתעלף. נכנסתי לתוך הארמון בלי בעיה ועליתי
במדרגות. האולם המרכזי נמצא בקומה השניה, כך ידעתי על פי
המדריך שהיה על הקירות. עמדתי וחיכיתי כשלפתע ירד כיסא עשוי
מזהב. על הכיסא ישב אדם שהוא המלך של האנושות שהתאחדה לפני
שנים. הוא אמר בקול דק שלא התאים לגופו הגדול: מי אתה ומה אתה
רוצה? עניתי לו שאני בא מאימפריה בשם הלוגנים ושהבאתי לו שדר
מנשיא האימפריה ירום הודו. הוא לקח את הקופסה מידי, הלך לחדר
הסמוך והשתהה שם כמה שעות. אחר כך חזר ואמר: אנחנו לא נשתעבד
לשום יצור חי, אמור זאת למפקד שלך שאם תבואו נילחם בכם. אמרתי
לו שהוא טועה טעות חמורה. פתאום החדר שוב הסתובב מול עני
ומצאתי את עצמי בחדר המפקד. הוא שאל אותי אם העברתי את המסר
ועניתי לו שכן ושתשובתו הייתה שהם מתכוננים למלחמה. הוא צחק
ואמר שאי אפשר להילחם נגד האימפריה שלנו ואמר לי להכין את
הצבא. הצדעתי לו ויצאתי מהחדר.

ספינות החלל עם טיליהם רבי העוצמה היו מוכנות לצאת למסע הארוך
עם אנשיהם. ביום המיועד התיצבתי לפני המפקד, הצדעתי לו ואמרתי:
אנחנו מוכנים למסע ולמלחמה נגד בני האדם לכיבוש חדש, למען
האינטרסים של האימפריה. הוא אמר לי: אתם הכוח של האימפריה,
בלעדיכם היא הייתה קורסת מזמן. צאו למסע והרחיבו את גבולי
האימפריה. בסוף הנאום כולם הריעו ואני הוראתי להם לצעוד לתוך
ספינות החלל ולהקפיא את עצמם עד שנגיע לכדור הארץ. כשנגיע
לכדור הארץ המחשב יפשיר אותם ואז נתחיל במלחמה נגד בני האדם.
הערכתי שנסיים זאת תוך זמן קצר. הם שכבו על המיטות והקפיאו את
עצמם. אני לא הקפאתי את עצמי אבל טסתי אחריהם בספינת חלל קטנה
רק כדי לשמור ששום דבר לא ישתבש אבל משהו היה צריך להשתבש.
ראיתי אותה מתקרבת, את הסערה הענקית, כענן שחור היא באה ובלעה
את ספינות החלל. הן נעלמו לבלי שוב. רק אני נשארתי, לחצתי על
הדוושה וטסתי לעבר כדור הארץ במלא המנועים. למזלי הרב הגעתי
לכדור הארץ. אחרי שנחתי שבה אותי הצבא שלהם והעביר אותי לבסיס
סודי תחת שמירה.

התא היה נוח והם ספקו לי כל מה שדרוש לי. כולל מים מזוהמים
בבקטריות (שזה המשקה הלאומי שלנו) הם חקרו אותי ועשו עלי כל
מיני ניסויים כגון לשים אותי במים רותחים מאוד או מים קפואים
מאוד. כמובן שזה לא השפיע עלי כהוא זה כי אני חיל מאומן. גם
האוכל האנושי שהם הביאו לי לא השפיע על קבתי החזקה מאוד. הדבר
היחיד שהשפיל אותי היה שאני שבוי בידי היצורים הזרים האלו
ושהאימפריה לא עושה דבר כדי לחלץ אותי מהם. מול התא ראיתי שיש
חדר מעבדה ופסעתי לשם. היה שם אדם לבוש בחלוק לבן. הוא סיפר לי
שהוא מדען ושהוא עובד על ניסוי שנמשך כבר עשרות שנים והוא לא
רואה לזה סוף. גם הוא כמוני היה כלוא בבסיס הזה באיזה שהו
אופן. קראו לו ג'ים והוא טען שהם שכחו אותו כבר ממזמן. אני
טענתי שהלוגרים שכחו אותי. הוא אמר לי שיש לו תוכנית איך
להתנקם בבני האדם ובחוצנים גם יחד. אמרתי לו שאני לא מאמין
שיכולים להשתחרר מכאן. הוא אמר לי: תחיה ותראה ידידי.

לרגע היינו בבסיס ולמשנהו כבר היינו במדבר. המדען טרח להסביר
לי: על המכשיר הזה אני עובד כבר עשרות שנים. הוא נקרא "בין
הממדים". בקיצור, העברתי אותנו למדבר דרך ממד איקס לממד וי.
הוא לא היה צריך להסביר לי את זה כי הרי המפקד שלי נהג באותה
דרך אבל הנחתי לו להבין שאני מטומטם כי הייתי צריך את עזרתו.
המדבר היה שומם מאוד. כשאני אומר שומם אני מתכוון שאפילו צמח
אחד לא חי בו. לא היה בו משהו לאכול או לשתות. אך חברי המדען
מצא פתרון גם לזה. הוא הוציא מכיס מעילו גלולות ואמר לי לאכול
אותם. לא הייתה לי בררה ואכלתי אותם. הן היו טעימות ומשביעות.
כך הלכנו במדבר השומם הזה בלי לראות נפש חיה. בלילה היה קור
מקפיא, וביום היה חום אדיר. לפעמים ראיתי הזיות. ראיתי שלדים
או מטוסים מרוסקים אבל המדען הרגיע אותי שזה בא ממציאויות
אחרות. המדבר נראה כאילו אין לו סוף אבל היה לו סוף. לפתע
ראינו חומה גדולה שהגיע עד לשמים. היה בה שער. השומר שבשער היה
עייף ורצה תעודת זהות אך אני נתתי בו מבט אחד והוא נתן לנו
לעבור

הגענו לתרבות האנושית. זאת הייתה כמסתבר עיר הבירה שלהם. מה
ששהיה מוזר ביותר היה אלפי מחנות עבודה עליהם שמרו בני
האימפריה שלי. בתוכם היו בני האדם. מאותו רגע ידעתי שהאימפריה
השתלטה על כדור הארץ אבל הם שכחו אותי. זעם מילא את לבי. ידעתי
שאני צריך לנקום באימפריה אבל איך? המדען זעם על בני האדם
ששכחו אותו. ידעתי שהוא יעזור לי לנקום את נקמתי בלוגנים רק
כדי להרוס את בני האדם בלי שישוקמו לעד. אמרתי למדען שאני יודע
איך להרוס את הלוגנים ואת בני האדם ביחד ולהביא עליהם את
אסונם. הוא רק צריך לעזור לי. הוא שאל אותי איך ואני עניתי לו
שהוא עוד יראה.