מתי
נפרוץ
מחשכי מנהרת-הזמן
בה מתעקלות
מתנגשות
אינספור מסילות חיינו...
מתי
נפוצץ
נמוטט
ננתץ בזלת
כתליה -
מרוחים דם חרוך
ספוג רסיסי-אש
מותכים,
משחיר...
מתנועעים עליו
צללינו,
חרוטים חיינו
מני-קדם...
מתי
נתעורר
מהזייה
כולאת עצמנו בתוך
בועה שקופה
לא-נראית...
סביבנו אינספור פני-מסיכות
מסוממות
כמונו...
נושפות בועות-מילים
מרחפות...
מרהיבות
זוהרות נצנוצי כוכבים...
מתנפחות ומתנפחות...
מניפות ססמאות חדשות ובלוני-הליום
צבעוניים... - בכיכרות הכרך
נצפפות
מריעות עד השמים...
במעמקי חלום
הזוי
הוזים עצמנו
כחיים...
עד מתי?
|