מתי
נפרוץ  
מחשכי מנהרת-הזמן
בה מתעקלות
מתנגשות
אינספור מסילות חיינו...

מתי
נפוצץ
נמוטט  
ננתץ בזלת
כתליה -
מרוחים דם חרוך
ספוג רסיסי-אש
מותכים,
משחיר...
מתנועעים עליו
צללינו,

חרוטים חיינו  
מני-קדם...

מתי
נתעורר
מהזייה
כולאת  עצמנו בתוך
בועה שקופה
לא-נראית...
סביבנו אינספור פני-מסיכות
מסוממות
כמונו...
נושפות בועות-מילים
מרחפות...
מרהיבות
זוהרות נצנוצי כוכבים...

מתנפחות ומתנפחות...

מניפות ססמאות חדשות ובלוני-הליום  
צבעוניים... - בכיכרות הכרך
נצפפות  
מריעות עד השמים...

במעמקי חלום
הזוי
הוזים עצמנו
כחיים...

עד מתי?