והאור שדולק
והשקט שצועק
משהו מוזר קורה לך
הכל פסיכולוגי, סוחב איתך
המוח זורם למקומות דימיוניים
ואני אחריו, לאן אלוהים?
עד מתי כל זה יימשך?
עם עיניים קשורות אתהלך
רוצה משהו שלא אפשרי
רוצה אותך פה,שתשבי לידי
קול התפילה מתנפץ אל הגדרות
אל התיל, אל החומות
מתנפץ כמו ליבי שהלכת
כמו המחשבה על זה שבטח כבר שכחת
האם לתמיד נהיה רחוקים?
את בטח שונאת,שנאה של תמימים
האם את יודעת שמישהו אותך אוהב?
שבגללך למישהו כואב?
שומעת את הבכי? את הדמעות שנופלות?
שכמו הגשם הראשון
על האדמה החרבה מתנפצות
שאלות רטוריות אני שואל
תקוות שווא בליבי שותל
לשמוע את בטוח לא שומעת
לדעת את בטוח לא רוצה
אז את בטוח שלא יודעת.