ריקנות,
ואחריה מחשבות.
נשימות מוגזמות.
פחדים מהאפיקומן.
מה אם החוויה לא חשובה בכלל?
אולי באתי בשביל לתקוע
כמה שיותר פרגיות על השיפוד?
סימני השאלה שלי לא ברורים,
אני מתעכב לסדר את האותיות.
איפה השיטה?
איפה המיטה?
מה כולנו מחפשים, אם לא למות
על מיטת שיטה בדוקה,
שיסתדר הכל מאליו.
בלוטו יותר קל להיות מיליונרים,
ואם אנחנו לא נראים טוב,
נשלם שיחתכו אותנו
ויסדרו מחדש.
מה יותר נח מלהיות צמח?
נח,
לא כואב הגב,
לא לוחץ בתחת.
לא לרוץ, להיות מתורבת בטבע.
אמיתי מאה אחוז מהזמן,
שליו כמו לויתן,
צולל עד עשר קילומטר,
כולי הופך כחול.
נושר אל פני השטח כמו עלה
ומתנדף עם הרוח המטומטמת.
אם היה לי יום אחד לחיות בשקט,
אוי איזה חיים נפלאים.
על גלים של שגרה,
הייתי סופר את הכסף,
פרוט לחמישיות ועשיריות
ונרדם על מיטת שטרות מאתיים שקל,
גם אם לא היה כל כך הרבה,
אפשר לחסוך תוך כמה חודשים.
צף. בדיוק באמצע.
בין, ליד, קרוב, כמעט, בטוח, מוצלח.
זוכר את כל מה שאמרתי,
ככה שאף אחד לא יכול לבלבל אותי.
שומר על הקו שלי,
הקו שאני רוצה.
צפוי כמו מים,
בדיוק לאן שנראה שאני הולך,
אני רוצה להרגיש את זה.
אפילו שזה חסר תכלית,
שתמות גם היא.
מה כל כך חשוב בזה בכלל?
מה זה משנה לאן?
והחישובים האלה,
לשרוף אותם!
לשרוף הכל!
אבק.
זה הדבר היחיד שברור בהם.