לשירן המתוקה שלי...
הסתכלתי מבעד לחלון וראיתי אותה!
כל כך גדולה וחמה, סוף-סוף השמש יצאה.
זה היה חודש ינואר. כבר שבועיים שלמים שהכל גשום ואפור בחוץ,
וככה גם היו לי השבועיים האלה... אפורים. בעצם, שחורים
ורטובים.
כמה בכיתי, כמה כאב לי, ובדיוק כשאני מתאוששת...
הנה, השמש זורחת. אולי זה סימן טוב?
אוף, די, לא רוצה לחשוב עליו!
זה כל כך כאב, שירן, כל כך כואב איך שזה נגמר.
את מכירה אותי - קשה לי להביע את הרגשות שלי. ורק בגלל שזה
מכתב, אז יותר קל לי להביע אותם.
אני אעדכן אותך במה שקרה לי לפני שבועיים.
נפגשתי איתו! ראיתי אותו! את אהבת חיי, ת'נפש התאומה שלי.
בטח תחשבי שאני דפוקה ושאין דבר כזה, אבל לפני שבועיים חשבתי
שיש, ואני עדיין, אפשר לומר, חושבת ככה. יש בי עוד תקווה
קטנה.
אז את בטח לא יודעת למי אני מתכוונת. זה התחיל לפני שלוש
שנים.
דיברתי איתו, שיקרתי לו...
הכל בגלל האינטרנט הזה! עולם דימיוני, וירטואלי.
מי חשב שאני אפגש איתו? מי חשב שאני אתאהב בו כל כך?
מי חשב שהוא הנפש התאומה שלי?!
אז אחרי שלוש שנים של שקר וזיוף, אמרתי לו ת'אמת לגבי - מי
אני, מה אני ואיך אני נראת. הוא כעס אבל סלח, כי הוא אמר: "לא
משנה מה עשית, אני עדיין אוהב ואוהב אותך".
זה היה רגע מאושר, אז החלטתי שהגיע הזמן שניפגש.
זה היה ספונטני. אמרתי לאמא שלי שאני נוסעת להצגה באשקלון,
ולקחתי אוטובוס לת"א.
הייתי חייבת לראות אותו, פשוט חייבת!
הגעתי לת"א, ישבתי על המדרכה. שירן, זה היה כמו בסרטים.
דיברתי איתו בטלפון, עמדתי לחפש אותו, ובדיוק ניתקתי את השיחה,
ואני רואה מישהו מהצד השני של הכביש מנתק גם ת'שיחה!
זה היה הוא, הוא קלט אותי והבין שזאת אני גם.
כולי רעדתי!!! כאילו ראיתי רוח רפאים, אבל בעצם ראיתי משהו
גדול מזה, ראיתי את הבן-אדם המושלם, היחיד בשבילי.
הוא התקרב, והתחבקנו במשך כמה דקות כשהוא מנשק לי את הראש
ואומר לי: "אני אוהב אותך, יעל".
נתתי לו את היד, זה היה מרגש כל כך בשבילי. בשבילו זה היה סתם
משהו, אבל לי זו היתה הפעם הראשונה שהתאהבתי, הפעם הראשונה
שנפלתי ברשת של האהבה.
הלכנו לאיזה סמטה וישבנו על המדרגות, כשהוא שם עלי את הראש
ולוחש כל הזמן: "יעל, אני כל כך אוהב אותך, נסיכה שלי".
כולי התרגשתי, אף אחד לא אמר לי את זה בחיים!
ואז... הוא אומר לי משהו שחיכיתי לו 3 שנים שלמות. בעצם, כל מי
שהיא נערה, מחכה לרגע הזה, לנשיקה הראשונה.
שירן, הוא אמר לי משהו מדהים. הוא אמר: "יעל'וש, את יודעת מה
יהיה מושלם?"
אז שאלתי בתמימות: "מה?" והוא אמר: "נשיקה". שירן, הוא הנשיקה
הראשונה שלי. אני בחיים שלי לא מיהרתי. תמיד אמרתי: כשזה יבוא,
זה יבוא.
וזה בא, עם בן אדם מיוחד, וזה עושה את זה יותר מיוחד. כי אני
אוהבת אותו כל כך! והוא אוהב אותי, אז מה יותר מיוחד מזה?!
זו אהבה מוזרה, אהבה שהייתה וירטואלית והתממשה לאהבה אמיתית,
מציאותית. אז בהתחלה הייתי בשוק ממה שהוא ביקש, למרות שהייתי
מאושרת עד השמיים!
אז אמרתי לו: "עזוב", והוא שתק. וחשבתי בלב: "די, אני לא
מנוסה. הוא התנשק הרבה ואני לא. מה אעשה?!" ובלי לחשוב הרבה,
הרמתי לו את הראש, הסתכלתי לו בעיניים, ליטפתי לו את העורף
ואמרתי לו: "אני כל כך אוהבת אותך". וקרבתי אותו.
את קולטת?! אני?! אומרת דבר כזה?! הוא גרם לי להפתח באופן טוב
ומפחיד!
הוא הבין שאני באה לנשק אותו והתקרב, והשפתיים נדבקו זו לזו.
שירן... הנשיקה הייתה כל כך נעימה, טעימה, ומאותו רגע הייתי כל
כך מאושרת, כמו שבחיים לא הייתי. התנשקנו במשך כמה שניות
טובות, אפילו דקה, ואז הפסקנו בחיוך גדול. הייתי מובכת, אבל
חזרתי לשפתיים שלו, והתנשקנו עוד ועוד... זה היה היום הכי
מאושר בחיים שלי, שירן... תאריך שאזכור לעד.
היה כבר מאוחר, ועוד מעט האוטובוסים נגמרים ואין דרך לחזור
הביתה, ואמא שלי חושבת שאני באשקלון. אז נתתי לו את היד,
ליוויתי אותו למונית שלו, שחיכתה שם לאנשים.
התחבקנו במשך כמה דקות ארוכות, ושוב התנשקנו. זה היה רגע כיפי
ורגע כואב, כי הוא הלך...
פתאום הוא כזה התרחק, הסתכל עלי במבט קר. אמרתי לו: "אני אוהבת
אותך, מאמי, וביי", והוא ענה אותו דבר ואמר: "תתקשרי כשתגיעי",
והלך.
רצתי לתחנה, תפסתי בול את האוטובוס האחרון והייתי עם חיוך ענק,
ומאושרת מאוד!
ישר התיישבתי בכיסא, חשבתי עליו. שלחתי לו הודעה: "כבר
מתגעגעת!"
הוא החזיר: "גם אני"... גם אני?! מה?! בדרך כלל זה עם תוספת של
"מתוקה", "חמודה", "מאמי" וכול זה! גם אני? טוב, אמרתי לעצמי,
די, יעל, זה בטח לא מה שאת חושבת... אבל פתאום הלב שלי התפורר.
הייתה לי הרגשה רעה ולא ידעתי למה.
הנחתי לזה וחשבתי על הנשיקה ועליו... ועברה לי ההרגשה הרעה.
הגעתי לבית. אמא שלי לא שאלה אותי יותר מדי שאלות על למה חזרתי
עכשיו, ומזל, כי לא היה לי כוח בשבילה!
לא התקשרתי, רשמתי לו הודעה - "הגעתי". והוא החזיר: "טוב, אני
שמח. לילה טוב, ביי".
זה היה כואב. למה הוא לא רשם, כמו תמיד, "לילה טוב, נסיכה. אני
אוהב אותך"? למה הוא ככה?! מה עשיתי...?!
הלכתי לישון עם הרבה שאלות שעברו לי במוח.
בבוקר קמתי, הסתכלתי על הפלאפון, ואין הודעה של "בוקר טוב,
חמודונת". למה? שירן, מה עשיתי לו? למה הוא ככה פתאום? היה כל
כך כיף אתמול. את בטח חושבת שנדפקתי, אבל אני מכירה אותו
יותר מדי טוב, וזה כאב לי. רשמתי לו הודעה, אחרי כמה שעות, של
מה המצב ואיך הוא מרגיש, והוא החזיר: "יעל, אני לומד. נדבר
אחרי זה, ביי". אז הייתי חייבת לשאול, פשוט חייבת!
"תגיד, עשיתי לך משהו? משהו השתנה אצלך כלפי? תסביר לי!"
והוא רשם משהו שהרג אותי. מילה קטנה - "כן".
ידעתי שמשהו קרה, עוד מהלילה! אמרתי לך שאני מכירה אותו. רשמתי
לו, אחרי מספר שעות, "מה קרה?"
הוא רשם: "יעל, אלו השקרים ואיך שפגעת". בא לי בום בלב!
אחרי אתמול, איך בכלל הוא חשב על זה? למה הוא נזכר פתאום? למה
עכשיו?!
אחרי שאני כל כך מאוהבת בו!
אמרתי לו שאני לא מאמינה שהוא עושה לי את זה ושביקשתי כבר אלפי
סליחות. באמת, שירן, אני יודעת שעשיתי מעשה דפוק, אבל לא ידעתי
שאני אפגש אתו מתישהו ולא ידעתי שאתאהב ושהוא יהיה כזה חשוב
לי. חשבתי - סתם אחד מהאינטרנט!
התקשרתי אליו. נכון, תחשבי שאני מושפלת (אני מכירה אותך,
פשוט), ויכולתי להניח לו, אבל באהבה אין השפלות. ואין לי אגו
ות'כבוד הזה. הוא יותר מזה!
התקשרתי...
הוא דיבר ואני שתקתי. יותר נכון - נחנקתי מהדמעות, עד שהוא
הבין ולחש: "יעל'וש...? מאמי...? די, אל תבכי, חמודה".
איך לא יכולתי לכאוב? הכל התמוטט לי, המילים הרסו אותי...
הוא אמר לי שאחרי הפגישה הוא הלך לידידה שלו, ושהיא פתחה לו
את העיניים, ושהוא הבין את כל השקרים ואת מה שעשיתי.
הוא אמר לי פתאום משהו ממש לא במקום - "אז, ידידים?"
מה "ידידים"?! איך אפשר להיות ידידים? התחלתי סוף-סוף להוציא
מילה. משפט, יותר נכון. ואמרתי לו: "אל תדבר איתי יותר, עזוב
אותי". והוא ענה: "די, יעל'וש. נו, מאמי..." וניתקתי.
זה כאב לי, הרגשתי מתה. הלב שלי התרסק. הלכתי לחדר, סגרתי
ת'דלת.
במשך שעות בכיתי.
נשברתי, שירן - בחיים לא בכיתי ככה.
נרגעתי אחרי כמה שעות. ירדתי למטה, חיפשתי מה לעשות, משהו
שישכיח לי את זה קצת, והלכתי למחשב. שמעתי מוזיקה, התחברתי
לאינטרנט, לאיי סי קיו, והנה - הוא התחבר...
לא שלחתי לו הודעה וגם לא הצלחתי למחוק אותו מהרשימה, לא יודעת
למה...
הוא התנתק, ואחרי כמה זמן שלח לי הודעה לפלאפון - "יעל'וש, אל
תהיי עצובה. אני רוצה לעזור לך". לא היה לי כסף כל כך
להודעות.
פתאום הוא לא היה שווה ת'כסף הזה. רשמתי לו שיתחבר.
הוא התחבר. דיברנו מלא... אמרתי לו: "עשית לי שתי חריטות בלב
- האחת היא שהתאהבתי בך והשניה היא שפגעת בי". אמרתי לו: "מה
קרה? לא אהבת את איך שאני נראת?" והוא אמר שזה לא זה ושכן אהב
ושזה גם לא מעניין אותו ושהוא אוהב אותי.
אבל תמיד יש אבל!!! הוא נפגש עם ידידה שלו, והיא פתחה לו
ת'עיניים.
יופי, פה הייתי ממש עצבנית ופגועה, ומה יוצא מזה שאני פגעתי,
וחזק...
אמרתי לו: "אתה לא האחד בשבילי כמו שחשבתי. אני שונאת אותך!
טעיתי לגביך. אין לך דעה?! אתה צריך לשמוע לידידות שלך ולא ללב
שלך?!"
הוא נפגע... ופשוט התנתק...
שילך להזדיין, שירן. הוא פגע בי גם. אז למה הייתה לי הרגשה
רעה?
הרגשתי צורך לבקש סליחה...
עבר יום. התחברתי שוב, בערב, והוא היה מחובר. אמרתי לו: "אני
מצטערת, זה היה מכעס".
פתאום הוא אמר לי: "מה את רוצה?" אמרתי לו: "שתסלח לי. אני
מצטערת, לא רציתי לפגוע בך".
והוא אמר משהו כואב, זה הרג אותי - "תמחקי אותי מהרשימה שלך,
לא רוצה לשמוע ממך שוב בחיים. אני נגעל מההתנהגות שלך ומהאופי
שלך. ביי".
זהו, שירן. באותו רגע הייתי בהלם מוחלט. לא חלמתי שהוא ידבר
אלי ככה.
מתתי. לא יכולתי לדבר, רק בכיתי. אבל הבנתי... זה נגמר.
הרגשתי כמו פרח נבול. האהבה הזאת הייתה זיוף.
זה גם בגללי. אני צריכה למות על זה ששיקרתי לגבי מי שאני.
התגעגעתי אליו - לקול שלו, לשפתיים, למגע.
יום ולילה חשבתי עליו. בקושי למדתי, בקושי דיברתי, בקושי עשיתי
משהו. רק ישנתי, בשביל לעביר את הכאב הרב שנעשה.
הייתי בדיכאון טוטאלי. שירן, האהבה שחשבתי שנועדה לי, הבן אדם
הזה שחשבתי שהוא בשבילי - שונא אותי! נגעל ממני! את קולטת?
רק לך אני מספרת את זה. קל לי לרשום ולא לדבר.
עכשיו, אחרי שבועיים, הצלחתי לחייך וללכת לבית-ספר. כמה זה
מוזר לך שלקחתי את זה קשה. גם לי זה היה מוזר. גם לי זה קשה
להבין. אבל ככה הגבתי לזה...
השריטה הזאת בלב שורפת כל כך. עכשיו אני לא חושבת על זה, ומנסה
לעשות דברים בשביל לשכוח, וכיף לי להתפרק ולספר לך.
את טובה תמיד בלהקשיב. גם אז, כשהיית בארץ, תמיד הבנת אותי.
תמיד!
תמיד יעצת, תמיד עזרת. אין לי אף אחד חוץ ממך. לא סומכת על אף
אחד. תמיד איכזבו אותי וליכלכו עלי מאחורי הגב. רק את הכותל
המערבי שלי. אני כל כך מתגעגעת אלייך. את רחוקה ממני. אני
בישראל הקטנה, ואת בניו יורק הגדולה, שומעת לבעיות שלי בכל
זאת.
הספקתי להכיר מישהו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, אבל את חושבת
ככה?
אולי גם הוא משקר? אולי גם הוא יהרוס אותי בסופו של דבר?
טוב. שירנ'וש, מקווה לשמוע ממך.
אוהבת, כואבת, אך מתעודדת...
יעל. |
