הכל מכני, אורות קרים אותי מסנוורים
פרצופים מתים עם גוף עוד מרחפים
הם נועצים בי מבטים
רואים עליהם שהם פוחדים
ללא הצלחה הם מנסים
לסתום את החורים שמדממים-
בלב גם צלקות של אוהבים
ריקים בראש, הם חלולים
למי אני שר
שבחוץ כל כך קר
נשבעתי שהדמות בתמונה
הזילה גם היא דמעה
בחצי חיוך, אומנם
לפחות אני מרגיש כבן אדם
הכל מכני, כמו רובוטים מתהלכים
אותו המסלול כל יום עושים
מגדלים בריאות ניצנים רעילים
שהולכים וגודלים, כה פראיים
ככה עצוב לגמור את החיים
זה עוד יתפוצץ לכם בפנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.