כולם היו נרגשים. מתח.  ציפייה. כולם חיכו שהיא תיכנס.
בשבילנו זאת הייתה הפעם הראשונה, בשבילם זאת כבר הייתה הפעם
השנייה או השלישית.
עברה איזה רבע שעה שבה התארגנו ואז היא הגיעה.לבושה בבגדים
רגילים ואפילו די אופנתיים, היא נראתה די רגילה חוץ מהמבט שלה.
היה בו משהו אחר. משהו מוזר.כולם התחילו להסתודד על איך היא
נראית ונשמעו אפילו ציחקוקים פה ושם.
איכשהו היא פתאום נעלמה וחזרה אחרי כמה דקות לבושה בחלוק אדום
כהה.
פתאום שמתי לב עד כמה היא רזה, עד כמה המבנה שלה דקיק.
היא הורידה אותו ונהיה שקט. ואז רק אמיר דיבר. הוא הסביר לנו
כל מיני שטויות ואף אחד לא באמת הקשיב לו..
בהתחלה תירגלנו תנוחות של עשר דקות רבע שעה ובסוף נתנו לנו אחת
של שלושת רבעי שעה.
האמת שהיה לי די קשה איתה.
עם זה שהיא עמדה עירומה מול כולנו (בנים ובנות). הרגשתי שהיא
מוכרת את הגוף שלה, הרגשתי חנק כזה.
כאילו מעיק עליי שהיא עומדת מולי, מוארת באיזה מנורת שולחן
גדולה והיא ערומה כביום היוולדה.
היה לה קעקוע על התחת. נדמה לי שזה היה פרפר.

חלפו להן הדקות ואיתן התנוחות. ואני עדיין לא הבנתי איך היא
מסוגלת לעמוד שם ככה, בלי לחייך, בלי לצחוק, בלי להתבייש.
נו טוב, אז את מקבלת 70 ש"ח לשעה. אז מה? אז זה אומר שהעבודה
הזאת היא בסדר כי "מרוויחים טוב"?
לא הצלחתי, ואני עדיין לא מצליחה לקבל את העובדה שהיא שלמה עד
כדי כך עם הגוף שלה. והוא לא היה מי יודע מה יפה..
היא הייתה די רזה..הציצים שלה היו קטנים כאלה..היא לא הייתה
משהו מיוחד.
הפנים שלה היו די מכוערות למען האמת. בכלל, כל העבודה הזאת לא
מצאה חן בעיניי.

אחרי שעה ורבע עשינו הפסקה.
היא לבשה את החלוק שלה ויצאה מהחדר.
גם אני יצאתי להתאורר קצת, הלכתי לפינה המבודדת הכי טובה שאני
מכירה באותו בניין כדי לחייג לחבר שלי, ולא רחוק משם, היא ישבה
ועישנה סיגריה.
חייכתי אלייה כי זה לא מנומס להסתכל על מישהו ולא לחייך, אבל
היא לא החזירה לי חיוך. או שאולי היא בכלל לא ראתה את החיוך
שאני שלחתי לה.

אח"כ נכנסנו, ועשינו תנוחה אחת ארוכה של שלושת רבעי שעה.
היא לא דיברה עם אף אחד, ואף אחד לא דיבר איתה. היא עמדה שם
כמו פסל.
עבר לו הזמן וזהו. הכל נגמר. היא התלבשה והלכה.

אני לא יודעת מה כל כך מפריע לי בכל העניין הזה. למה אישה,
סטודנטית צעירה מחליטה להיות מודל עירום?