הם צחקו עליי שבכיתי,
לעגו לי שאותך אליי להחזיר ניסיתי,
הם לא  הבינו שאותך יותר מכל רציתי.
הם אמרו שאני סתם בוכה,
חשבו שאני יותר מידי תלויה בך,
הם לא הבינו שיותר מכל אני רוצה להיות איתך.
הם אמרו להמשיך הלאה,
אמרו לי לעזוב,
הם לא הבינו שכשאני איתך זה עושה לי טוב.
הם אמרו שבסוף אני אפגע,
שאני אתחרט על כל רגע,
הם לא הבינו שבלעדייך אני אשתגע.
אבל הם צדקו,
הם צדקו בכל מה שהם אמרו.
והם ידעו,
הם לא שיקרו.
ואני כמו מטומטמת האמנתי לך,
לך ולא להם.
ונשארתי בסוף לבד,
בלעדייך,
אך עצוב מכל... בלעדיהם.
החברים שלי...


25.11.2003