|
פעם הייתי מלאת תקווה וחלומות אך כעת אני עייפה,
כבר לא צעירה ומלאת חיים אלא ספוגת רעלים ומחלות,
הערפל שיצרתם מרחף מעליי.
פעם הם כיבדו אותי, הם טיפחו אותי.
אך כשהזמן עבר לאט לאט הם שכחו אותי, יש עדיין כל כך הרבה
שינויים בי שהם יפספסו.
כבר קשה לי לנשום מההרס שלכם, עורי נשרף כעת בגללכם.
אנא תחשוב עליי פעם הבאה שתתקל בי, אל תתרום למחלותי, טפל בי
כמו שאני טיפלתי בך ובחבריך!
גופי מלא שפע ואושר, תהנה ממנו אך אל תפגע בו. אני כבר עייפה,
דמעותיי אינם בשבילי אלא בשבילך, אני קיימת פה בשבילך, הוקר
וכבד זאת.
גם אתה וגם אני, בסך הכל, ילדי האלים. |
|
|
ברור לי שמה
שאני כותב
עכשיו, יתכן
ולעולם לא אראה,
זה סיכון שאני
מוכן לקחת על
עצמי, רק כמה
משפטים בלי
אמצעי זיהוי,
מסר פשוט וזהו,
נראה לי שקוראים
לזה סלוגן, אח
אני אלטרואיסט
וצנוע יש לומר,
למרות שלא תמיד,
כשאני כותב
סלוגנים אני
כזה, אבל כשאני
מזיין אני חרא
של בן אדם, לא
משנה כמה היא
צועקת, אני לא
משחרר ת'חבל,
מצידי שתיחנק,
כולה תיירת
מפראג, מה הביג
דיל?
תקראו לזה אונס,
אני קורא לזה
הכנסת אורחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.