מה מניע אותנו ניסיתי להסביר לעצמי, בעודי מביט סביב, מחפש את
מה שחסר לה כל כך בתקופה האחרונה, "את מוכנה לקבל אותי או לא,
ככה אני, את יודעת, זה לא ישתנה", קיוויתי שבכך נסתיימה
המריבה, היא תתרגז מבפנים כמה ימים, לא תשכב איתי ותשחק משחקים
ואז תחזור להיות כבשתי תמתי, איזה כיף של מערכת יחסים.
אנחנו כבר כמעט שנה ביחד, אני ממש לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל
אני לא בטוח בכלל שזה יהיה איתה, הסברתי בטלפון לידידה קרובה
שלי, שאני שומר על אש קטנה, חמודה דווקא, ממש לא רעה. זה
מצחיק, להדס לא אכפת שאני שומר על קשר עם ידידות חברות קודמות
שלי, בצורה הזו היא פותחת לעצמה את האופציה לקרוא לעצמה בחורה
מודרנית, כי גם לה יש ידידים, והיא אפילו יוצאת איתם... ביחד
איתי. מחר אני נפגש עם עוד ידידה, גם כן חמודה, לסרט.
אני לא מסוגלת לסבול אותו יותר, שוב פעם הוא משחק איתי משחקים,
הוא וכל הידידות שלו, באמת שלא מפריע לי שהוא יוצא איתן, יבבתי
באוזניה של ורד, אבל למה ארבע פעמים בשבוע, מה איתי, הרי הוא
רוצה להתחתן איתי, אז מה אם הוא לא אמר לי את זה במילים
מפורשות, הרי הוא כל כך מפנק שאנחנו ביחד, והוא מתקשר אלי כל
יום, טוב אולי לא כל יום, יש ימים שאני מתקשרת, הוא פשוט עסוק
בעבודה, אני מבינה. אמא שלי כל הזמן אומרת לי לעזוב אותו. היא
לא מבינה איך הדברים עובדים בימינו, זה לא כמו פעם, שאת מתחתנת
עם הבחור הראשון שאת יוצאת איתו... חה חה חה...
היום הוא להולך לסרט עם עוד איזו ידידה שלו, איזו דפנה מהצבא,
אולי אני אצטרף אליו...ורד מה את אומרת, הוא יסכים?
המשך יבוא.
סליחה על ההקצנה. |