|
והיא שוב יושבת שם
מניפה רגליה אל על
שיערה נפרע ברוח
בריזה
מגעים נעימים
מלטפים פניה
מגעים רכים עננים תכולים
כשערות סבתא ממסים
ציפורים עפות אל
על
דגיגונים צבעוניים
מתחת
היא עוצמת את
עיניה ושוב
חולמת
טובלת רגליה
במימיו המתוקים של
הנהר
ושוכבת במיטת החרציות
הירח שוב למעלה
עיניו שולחות לה חיוכים
לוחש לה אגדות באוזן
והיא שוב שטה
על עלה כמו אצבעונית
נצנוצי אביב צבעוניים
בהשתקפות עיניה
והיא שוב יושבת שם
מתבשמת בריח שושנים
חולמת בהקיץ |
|
|
לאחרונה הפסקתי
לקרוא סלוגנים
של כותבים
אחרים.
אני נכנס לדף
האחורי, מריץ
חיפוש על השם
שלי ומתמוגג.
בגלל זה אין לי
כמעט רעיונות
חדשים.
יעקב פופק. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.