דן ספרי / מרגניות הזמן |
עד שתחליט לשוב מארצותיה שמעבר להרים
בכי הילדים
שירת הכיורים
ארצות אבודות
אפופות בערפליי שיגרה.
צרורה נקוב
כך, מבלי-משים
אט אט נופלות ממנו מרגניות הזמן
הן מסמנות לה את הדרך חזרה
מתוך היער העבות
כמו באגדה.
כן, הוא יודע,
התרמיל כבר ריק
רק שביל פרחי מרגניות זוהר
מתפתל והולך לו בסבך
מלבלב באביב שטוף שמש
של מחשבות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|