|
ואין לו פנאי כבר לחכות לה
עד שתחליט לשוב מארצותיה שמעבר להרים
בכי הילדים
שירת הכיורים
ארצות אבודות
אפופות בערפליי שיגרה.
צרורה נקוב
כך, מבלי-משים
אט אט נופלות ממנו מרגניות הזמן
הן מסמנות לה את הדרך חזרה
מתוך היער העבות
כמו באגדה.
כן, הוא יודע,
התרמיל כבר ריק
רק שביל פרחי מרגניות זוהר
מתפתל והולך לו בסבך
מלבלב באביב שטוף שמש
של מחשבות.
|
|
די , עזבו אותי.
לא, אאני לא
מוכן לרשום.
שום דבר. סלוגן
למה זה בכלל?
אח, אבל אין לי
אינטרנט בכלל.
תפסיקו , זה
כואב לי.
טוב, חמה עדשה.
איי, הא?
במה חדשה, מי לא
מכיר?
באה משטרה, בוא
נברח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.