מביטה בחלון השטוף גשם, היה נדמה שהשמיים בוכים יחד איתי לרגע
קט.
מחכה לנס, מחכה לחלום שלי שיתגשם.

ככל שהשנים חולפות, כך געגועיי גוברים.
ליבי נשבר לרסיסים כאשר נזכרת אני בעבר שלעולם לא אשיבו.

לולא היה הוא עוזב, לולא היה מחליט להשאר איתי ולאהוב אותי.
הגשם ירד ושטף אותו איתו.

הגשם פסק, נשמתי עצרה לרגעים אחדים.
הקשת לא תעזור כעת, החיוך חלף עם הרוחות.

הותיר אותי גלמודה, לא טרח להסתכל אחורה בעודו מרחף מעל הפרחים
שבשדה.
דמעותיי לא שינו לו דבר.

אהבתי אליו הייתה כל כך חזקה, אך השגרה העיקה עליי.
כנפיי כאבו מן הרוח החזקה, ומחושיי נפלו על פניי בעת סופות
החול האיומות

מעולם לא ידעתי מהי שינה, מהו חלום, תמיד חלמתי על חלומות, אך
מעולם לא עצמתי עין.
חשתי עייפה, מותשת מן המחשבות והפנטזיות על החלומות,הסקרנות
גרמה לי לאבד את חושיי, ואת כנפיי.

הנחתי את ראשי על פרח האיביסקוס הקסום ועצמתי את עיניי.
פינטזתי על החלומות. פינטזתי ששר השינה מתעופף לו מעל ראשי
ומפזר עליי אבקת שינה ואני חולמת חלום מדהים.

לפתע הרגשתי ורטיגו, הרגשתי מבולבלת ועיניי לא נפקחו, חשתי את
כולי גדלה, ומתרחקת מן הפרח.
פקחתי את עיניי בבת אחת וראיתי את שדה הפרחים מטר מטה.

גדלתי, נהייתי עצומה, זהו היה חלום שהתגשם, האם זהו חלום? או
שמא המציאות?

הבחנתי באהובי עף בחופשיות מעל הפרחים, כנפיו הסגלגלות ברקו
בקרני האור המושלמות של החמה.
כל פרח רקד ופרח כאשר הוא נחת עליו, השדה היה  רחבת הריקודים
שלו והוא המוזיקה.

הבנתי שלעולם לא אראה אותו שוב.
העתיד שלי הוא החלום שלי.

אני יצרתי אותו.
אני אחיה איתו.

לפרידה ארוכה אהובי.
עד החלום הבא.