כמו קרח יבש התחושה נעלמת
מוצאת לך מזבח חדש
שמעתי אותך ואת מצטערת
סגורה במקדש
בואי ונעוף ביחד אל ירח לבנבן
בלי מילים ובלי דמעות, מגע של ארגמן
ושוב אני עולה, ושוב אני עולה
ולא עוזב אותך.
אצלי אין כל מרפה, לא תמצאי מרפא.
מתוך הנייר המגולגל אני שואב
שואב דימיון של איתך
ואת מקוננת בקן החדש
אני נמעך
בואי נרחף ביחד אל תוך עשן סמיך
בלי תחושת כאב רק את ואני
ושוב אני עולה, ושוב אני עולה
ולא עוזב אותך.
אצלי אין כל מרפה, לא תמצאי מרפא.
ורוח מערבית מרימה אותי באויר
בשניה עוטפת אותי
החדר החנוק מראה לי את העתיד
אם לא תיהיי איתי
ושוב אני עולה, ושוב אני עולה
ולא עוזב אותך
אצלי אין כל מרפה, לא תמצאי מרפא
ושוב אני עולה, עולה לשום מקום
ולא תדעי לאן
אצלי הכל שחור כשלך הכל לבן. |
