לפני שאני אתחיל, אני רוצה להבהיר שלדעתי הקדמיה לצחוק היא
תוכנית שטובה לבידור הישראלי ושעושה לו רק טוב.  כי בניגוד
לכוכב נולד לדוגמא, החומרים של המתחרים פה חייבים להיות
מקוריים, ומדובר פה בעשייה חיובית ורצופה.
אני חייב להוסיף שהדבר היחיד שראיתי מהאקדמיה זה התוכנית
המוקדמת, ומה שמאוד הפריע לי, וזה גם קרה בפרקים הדומים של
וואי בלילה, זה שמראים לצופים כאילו את הרגע שבו המשתתפים
מקבלים את ההודעה המיוחלת שהם התקבלו. איזה מרגש!
מה אתם באמת חושבים שאנחנו כאלה טיפשים? איך בדיוק צילמתם את
זה בלי שהמועמד הבין שהוא היתקבל? נכנסתם לבית שלו עם המצלמה
ואמרתם לו "אנחנו מהעיריה"? או שהוא לא שם לב שחצי מטר מהפרצוף
שלו יושבת מצלמה, ובגלל זה הוא כל כך מופתע מההודעה.
איזה אותנטיות יש בצילום הזה, אם המצולם יודע מראש שהוא התקבל?
אני לא הייתי מוציא יותר מחצי חיוך מאוס אם היו מודיעים לי
שתהקבלתי, אחרי שכבר ידעתי את זה חצי שעה קודם בערך.
אני גם לא כל כך הבנתי את הפרומואים המטופשים של התוכנית הנ"ל.
או קיי המועמדים לא שמים לב ונתקלים במצלמה, מצחיק. אחרי זה
נמרחים על קצת על המצלמה, חצי מצחיק. הם ממשיכים וממשיכים
למרוח את הפרצוף (הלא כל כך יפה שלהם) על המצלמה. עד שהקריין
האדיש מסיים את טקסט שלו, מגעיל!. כל פעם שראיתיאת הפרומו הזה
פשוט תהיתי במוחי למה לעזאזל הם עושים את זה לצופים. הרי פרומו
אמור למשוך צופים. אני אומר, אם אתם כבר עושים פרומומצחיק,
תעשו אותו קצר וקולע, ותגוונו. נגיד, אחד נתקע ונמרך, אחר נתקע
ונופל אחורה, השלישי נופל עוד לפני המצמה. קצת פאנץ ליין. אם
הפרומו הזה מעיד על מה הולך להיות בתוכנית הרי שצפויי לנו
התככים המשעממים של פרויקט וואי (ולא השיעורים המלמדים) מצורף
לחוסר מקוריות של כוכב נולד (ולא הקולות והפרצופים החדשים
שהפציעו).
מזל שאסור לקחת את הפרומואים ברצינות רבה....

אני כל פעם מבטיח לעצמי שסיימתי לכתוב על המחלקה המשעממת הזאת
בערוץ הנטוש הזה, אבל אני מוצא את עצמי חוזר שוב ושוב לכתוב על
המחלקה של אורי לוי והכוכבים, והפעם כדורסל.
אני אתעלם הפעם מלייזי גורדון וסרוסי ווייץ כדי שיהיה לי לאן
לחזור פעם הבאה. הפעם אני רוצה לדבר על השידורים של הפועל
ירושלים כדורסל.
את השידורים מעבירם השדר וראש המחלקה אורי לוי ולצידו בעמדת
השחקן לשעבר - ליאור ארדיטי. עכשיו, ליאור פרש כבר בערך לפני
שתי עונות אבל משום מה הוא סבור שכולם בהפועל י-ם עדיין חברים
שלו, הוא קורה להם בשמות (שרון ולא דרוקר למרות שהוא מעולם לא
אימן אותו בהפועל י-ם) מסביר פעולות על המגרש באופי של השחקן
(לא באופי משחק אלא באופי האישי.) ובכלל נראה כאילו ליאור
ארדיטי נמצא שם על תקן המשלים לאורי לוי, כלומר הוא משלים לו
את הבדיחות כשי שנוכל לשמוע את צחוקו המתגלגל של מר לוי.
לגי אורי לוי, אף פעם לא הבנתי את זה אבל תמיד יש לו מין לחץ
עצמי כזה כדי לעמוד בכל ההתרחשויות שקורות על המגרש, רגע אחד
הוא מספר לנו על מה קורה כרגע על הספסל וסוף המשפט נשמע משהו
כמו - והנה שפר מסיים את זה בשתי נקודות. נראה שכולם פעם מחדש
אורי כושל תחת הלחץ העצמי הלא באמת קיים הזה. אבל מה לעשות ככה
זה כנראה היה פה בשנות ה - 70