שיר 1: מעולם הוא לא ידע מי הוא באמת

על כל כך הרבה דפים
הוא שפך צבעים.
מכל כך הרבה אותיות
הוא יצר מילים.
הוא יצר ויצר במשך כל החיים.
במילא מעולם לא היו לו חברים.
הוא בן אדם כל כך מוכשר,
אומרים האנשים.
אז למה אף פעם אין לו חיוך על הפנים...
מעולם הוא לא היה מאושר.
הם לא יודעים שהוא ככה כבר עשרים וארבע שנים.
כי כל החיים שלו הם שקרים ושקרים,
בגלל זה הוא בורח לכתיבה... לשירים.
מעולם הוא לא ידע מי הוא באמת.
תמיד חי בהרגשה שהוא בעצם מת.

שיר 2: יומני היקר...

יומני היקר...
אתה תמיד נזכר
בדברים שרציתי לשכוח.
יומני היקר...
סתם חתיכת נייר,
אז מי אמר שלדפים אין כח?
יומני היקר...
אחרי שכבר נסגר,
כל כך רציתי אותו לפתוח.
יומני היקר...
זה סיפור כה מוכר
שממנו רציתי לברוח.
אז למה הוצאתי את מה שקברתי
לפני כמה שנים?
אז למה קראתי את מה שכתבתי?
כל כך הרבה דפים.
איך לא ידעתי?
איך לא הבנתי,
מה כוחן של המילים?
אחרי שעברתי
דברים ששכחתי,
עכשיו הם אליי חוזרים.

שיר 3: מתי כבר נעשה לזה סוף?

כל כך גשום, שבא לי לבכות.
מי מבדיל בין גשם לדמעות?
כל כך הרבה סוגים של טיפות.
כל כך הרבה פנים רטובות.
כל כך רועש, שבא לי לצעוק.
למי בכלל יש חשק לשתוק?
השתיקה נמצאת רחוק רחוק,
ואצלנו היא מחוץ לחוק.
כל כך רע, שרוצים את הטוב.
עם שנאה עוד רוצים לאהוב.
כמה אלימות יש ברחוב...
מתי כבר נעשה לזה סוף?
לכולנו יש אותו הדם.
אין אחד שהוא מעל כולם.
לעולם לא יהייה בן אדם,
שלבד יציל את העולם.