את זונה.
כן כן, את, שיושבת פה קוראת את מה שאני כותב לך.
שלא תחשבי שאני מתייחס למישהי אחרת, כמו שאת עושה בדרך כלל -
כי זה יותר נוח לך.
אז תדעי, שמעכשיו, העולם לא סובב סביבך.

את חושבת שאני לא יודע מה עשית? את חושבת שאם תמשיכי לשבת ככה,
לחייך את החיוך הדבילי שלך - שמשום מה שכנעת את עצמך שברגע שאת
לובשת אותו כולם אוהבים אותך הרבה יותר - ולחשוב שאת הדבר הכי
טוב שאי פעם קרה לאנושות.

אל תכחישי, אני יודע שאת לא מוכנה להודות בכך, את יודעת שברגע
שתגידי שככה את חושבת האשליה תתפרץ, הבועה תתפוצץ, ואת תחזרי
להיות לבד. כמו לפני החיוך. כמו לפניי.

אמרתי לך שאני לא יכול לאהוב. לא, לא שאני לא יכול - שעד היום
לא מצאתי מישהי לאהוב, מישהו ששווה את כל המאמץ שאהבה לוקחת.
ישבת שם וחייכת. אם רק הייתי יודע אז את מה שאני יודע עכשיו,
שתכננת תוכנית להציג את עצמך כדבר המושלם. הדבר הכי טוב שקרה
לי.
חשבתי שהתאהבתי בך. עכשיו אני יודע שהכל היה אשלייה שאת יצרת.

ורק שתדעי לך, שרק הצלחת להוכיח לי כמה אהבה לא שווה כלום.
שאהבה היא דבר שאם אין אז אין, וכנראה גם לא יהיה. ואם יש - אז
היא בטח לא אמיתית, או שהיא תגמר.

אל תחייכי אלי את החיוך הזה, הוא מזמן לא עובד עליי.
ואל תתחילי לבכות גם, ברגע שאני מסיים להגיד לך את כל מה שאני
רוצה להגיד אני הולך.
באמת.

אהבה היא לחלשים. אהבה היא מזון לאנשים כמוך.

ואפילו לא אמרת לי שיש לך חבר.