תודה לווילד, אקזפראני וליולי נחמנסון שאילולי היא רם לא היה
מומצא בראשי.

בכל פעם שאני נושא את עיני לשמים בלילה מלא כוכבים, אני מזהה
את מון - הנער שעל הירח.
בזמן שהירח ממעט את צורתו לצורת בננה, יושב מון בניחותא, מוציא
חכה ודג ליצורי הארץ כוכבים מלאים בחלומות, לפעמים הוא דג כוכב
של חלום בלהות אבל לילה לאחר מכן הוא מתקן את הטעות ודג חלום
נהדר.
אני יודע את זה כי פגשתי אותו אישית.
אני רואה שאינכם מאמינים לי, אז שבו בשקט ואספר לכם איך פגשתי
את מון, הנער שעל הירח.
היה זה בלילה שלא נרדמתי. הייתי מוקף בכל הבובות שאני אוהב,
במיוחד בגבי - הדובי שלי ועדין לא הצלחתי להרדם. הבטתי בחלון
הפתוח שבחדרי וראיתי דמות מוזרה על הירח, קמתי מהמיטה והבטתי
בו, הוא חייך וקרץ לעברי.
שפשפתי את העינים כדי לודאות שאני לא חולם ואז צבטתי את עצמי,
זה כאב אז כנראה לא חלמתי.
הנער שעל הירח צחק כשראה את מה שאני עושה. נפנפתי לו בידיים
שירד למטה, והוא הנהן בראשו לחיוב. סולם כסוף השתלשל מהירח עד
לחלון חדרי והנער שעל הירח ירד בו ונכנס לחדרי.
היה לו שיער בלונדיני כמו זהב ועינים נוצצות כמו כוכבים.
היי, הוא אמר לי בקול פעמוני. לא ידעתי מה לומר לו, לא בכל יום
יורד לחדרך מישהו מהירח.
אתה רוצה לבוא איתי לטיול, הוא שאל בחיוך.
כ... כ... כן... גמגמתי.
קוראים לי מון, ואיך קוראים לך, הוא שאל.
רם, עניתי.
איזה שם מוזר, הוא אמר, לא משנה, בוא אחרי וטפס בסולם.
שנינו התחלנו לטפס בסולם, רוח לילית ליטפה את פני, העיר ישנה
את שנתה וככל שטיפסנו העיר נראתה כמו אור רחוק של פנס. לבסוף
הגענו לירח. מון התנשם קצת ואז ביקש ממני שאעזור לו להרים את
הסולם, עזרתי לו.
וואו... אני על הירח, צעקתי בהתרגשות.
אז מה אתה אומר על המקום שאני חי, שאל אותי מון.
אתה תצחק עלי, אמרתי, אבל הרבה פעמים חשבתי שהירח עשוי גבינה.

מון צחק. כמו שאתה רואה הירח אינו עשוי מגבינה למרות שזה היה
יכול להיות משעשע.
הבטתי מסביב, מרחבים עצומים התפרשו לפני, שממה חיוורת ושקט אין
סופי עטף אותי.
מון, פניתי אלי, אתה לא מרגיש בודד כאן?
מון הביט בי בשתיקה.
קצת, הוא ענה, אבל התרגלתי. יש יתרונות בכך שאני חי לבד. אף
אחד לא אומר לי מתי ללכת לישון או מתי להתקלח. אפשר תמיד
להזמין חברים ולא לשמוע צעקות על כך שהירח אינו מסודר ושאאסוף
את הגרביים מהמכתשים, יש דברים טובים בלהיות לבד, בוא אחרי
ואראה לך.
הלכתי אחרי מון לקצה השני של הירח, לא ראיתי משהו מיוחד. למה
אנחנו כאן? שאלתי את מון.
סבלנות רם, הנה אתה רואה.
פתאום מהחושך העצום ראיתי את כדור הארץ זורח כמו השמש.
נכון שזה מדהים, אמר מון.
כן, לחשתי.
כדור הארץ נראה כה שקט ושליו, כל כך שונה ממה שהוא נראה למטה
עם כל הרעש מהמכוניות וצעקות המבוגרים, מהטלוויזיה ומהפרסומות,
מהירח הוא נראה כל כך אמיתי וכל כך עצוב שהוא לא כך.
אז מה אתה עושה כל לילה על הירח, שאלתי את מון.
אני דג חלומות, הוא ענה.
סליחה?
כן, כמו ששמעת רם, אני דג חלומות.
איך בדיוק דגים חלומות, שאלתי כלא מאמין.
חכה פה שניה, אמר מון והלך. לאחר דקה חזר עם חכה וטלסקופ קטן.
הבט סביבך הוא אמר, אתה רואה את כל הכוכבים?
כן, עניתי.
כל כוכב מכיל חלום  ובעזרת הטלסקופ אני מסתכל על כדור הארץ ודג
סוגי חלומות שונים, הנה קח את המכשיר ותסתכל לבד.
לקחתי את הטלסקופ והבטתי לכיוון כדור הארץ.
מה אתה רואה? שאל מון.
אני רואה אווזים עפים, עניתי.
תן לראות אמר מון ולקח את הטלסקופ. אהה... הוא אמר, הם עפים כי
האגם קפוא, הבט עכשיו לצד דרום.
הסתכלתי דרך המכשיר וראיתי ילדה עצובה שוכבת במיטתה עם דמעות
בעיניה. למה היא בוכה, שאלתי את מון.
היום זה יום ההולדת שלה וההורים שכחו לחגוג לה, אמר מון וזרק
את החכה לכיוון כוכב אחד, תפס את הכוכב והראה לי. כוכב זה מכיל
חלום של מסיבת יום הולדת עם עוגה ונרות, חברים שבאים ושמחים,
מתנות קסומות ומיוחדות, את הכוכב הזה אני שולח עכשיו לילדה,
אמר, ושלח את הכוכב לפתח חלון חדרה. לאחר כמה שניות ראיתי את
הילדה מחייכת בשנתה.
הבטתי לצד צפון עם הטלסקופ וראיתי אור בוקע מחלון חדר וגבר
צעיר יושב מול מכונת כתיבה ואוחז בשיערותיו. מה הסיפור שלו
שאלתי את מון?
תן לראות, אמר מון והביט דרך הטלסקופ.
אהה... אהה... מילמל מון לעצמו
מה? שאלתי בחוסר סבלנות.
יש לנו כאן מקרה של משורר מאוהב שאינו מצליח לכתוב שיר
לאהובתו, ענה מון לבסוף.
מון הביט לצדדים ואז זרק את החכה לכיוון כוכב נוצץ במיוחד, תפס
אותו והראה לי. כוכב זה מכיל חלומות של שירי אהבה ולא סתם
שירים אלא שירים אשר מצליחים לגעת ברגש ויוצרים אהבת אמת.
מון זרק את החלום לכיוון הגבר הצעיר ואז התחיל הגבר לכתוב
במכונת כתיבה, איך שהוא סיים לכתוב, ראינו אותו קם ופותח את
הדלת. בחורה צעירה נכנסה לחדר והגבר הראה לה את השיר.
אתה רואה, אמר מון, לפעמים אהבה היא לא חלום אלא דבר מוגשם.
אני מקנא בך, אמרתי.
למה?
אתה נמצא כאן גבוה מעל כולם ומחלק כוכבים מאושרים לכל מי שחפץ.

אתה רוצה לראות משהו מצחיק, שאל אותי מון.
כן, עניתי
הבט דרך הטלסקופ, מה אתה רואה?
אני רואה אדם מבוגר שסופר מטבעות של כסף.
בוא נעשה לו תעלול, האדם הזה הוא קמצן כרוני שכל מה שמענין
אותו בחיים זה כסף ועוד כסף ואם אפשר עוד קצת כסף, בוא נשלח לו
כוכב מיוחד.
מון דג כוכב כהה ואחרי כמה שניות המבוגר צרח.
מה עשית לו, שאלתי את מון.
שלחתי לו כוכב של חלום בלהות, חלום שמגיעים אליו מתרימים והוא
נותן להם את כל הכסף שלו. ראיתי את מון וצחקתי איתו למרות
שריחמתי על הבן אדם, זה לא כל כך כיף שאתה חולם סיוט.
מון קלט את מבוכתי וזרק את החכה ודג כוכב אחר ושלח אותו לקמצן,
הבחנתי כייצד הקמצן נרגע עם חיוך.
איזה חלום שלחת לו? שאלתי.
שלחתי לו חלום שיסביר לו שיש דברים בחיים יותר חשובים מכסף,
כמו בריאות, יופי של פרח, חברים, דברים שכסף לא יכול לקנות
וליצור.
הבטתי דרך המכשיר וראיתי אישה צעירה שוכבת ערה במיטתה, עצב
אילם נסוך על פניה.
אתה יודע למה האישה הזו עצובה, שאלתי את מון.
מון לקח ממני את המכשיר והביט לכוון האישה. מון שתק לרגע ואז
סיפר לי שכל לילה הוא מביט באישה הזו ואפילו הוא אינו יכול
לעזור לה, הבן שלה הלך לצבא והוא לא יחזור.
אתה לא יכול לשלוח לה חלום, שאלתי את מון.
אני יכול, אמר מון, אבל איזה חלום שולחים לכזה מצב?
שנינו ישבנו שותקים והבטנו באישה עד שנרדמה.
מון ראה שאני עצוב, שם את ידו על כתפי ואמר שהגיע הזמן שאחזור
לחדרי.
הלכנו לקצה השני של הירח, מון שילשל את סולמו והתחלנו לרדת בו
עד לפתח חלון חדרי. כשהגעתי למיטתי, לא רציתי שמון יילך.
מון חייך ואמר לי להביט בשמיים.
הבטתי בשמיים ומון הצביע על כוכב קטן מצידו הימני של הירח. אתה
מזהה את הכוכב, שאל.
כן, עניתי.
אז תדע לך שזה הכוכב שלך וכל פעם שלא תצליח להירדם, הבט לרום,
הבע משאלה של חלום ואני אדוג לך את הכוכב הזה, מוסכם?
מוסכם, עניתי.
מון הביט בי מספר שניות בעיניו הכחולות ונרדמתי.
לכן כל פעם שאתם נושאים עינכם לשמיים בלילה מלא כוכבים, תראו
שיש שם נער בעל שיערות זהב, עינים כחולות ככוכבים והוא דג לכם
את החלומות דרך כוכב מלבד כוכב אחד קטן מצידו הימני של הירח,
הכוכב הזה הוא שלי.