כשאני רוכבת על האופנוע יש לי זמן לחשוב
כאילו הרוח מנקה את הראש מכל היום ונשאר רק אני.
אחרי שאני מפסיקה לשיר לעצמי שירים של להקות מפורסמות, בשקט.
אחרי צפייה ברחובות ובשלטים,
אז מגיעות השורות. אני יודעת שללא מקלדת לפני-הן לא יכתבו
לעולם.
ודווקא אז באות השורות היפות. שלי.
והנה נכתב שיר.
והנה מהמורה בכביש.
ופתאום קפיצה ופתאום סטייה ופתאום צפצוף עצבני ופתאום-
אין יותר שיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.