אני שונא את המזדיין שהרג את חברה שלי. אני שונא אותו שנאה
חזקה, ברמות גבוהות בטרוף. אני שונא אותו כי אני חייב להרגיש
אליו כמו שמרגישים לג'וק שנכנס לך למרק, שגם אם הוא לא אשם
שהוא שם ובטח אם היו שואלים אותו הוא היה מעדיף להיות במקום
אחר, עדיין אתה שונא אותו כי הוא הרס לך את המרק ואת כל הארוחה
וכנראה גם את זאת שאחריה. ככה גם הנהג של המשאית, שאם היו
שואלים אותו הוא בטח היה מעדיף לנהוג רצוף על כביש הערבה בלי
שבחורה שנכנסה לו בתוך הגלגלים תאט אותו. אבל האמת היא שהוא
ממש לא האט אחרי שהוא פגע בה. הוא המשיך לנסוע איתה עוד מאתיים
מטר עד שהתפוצץ לו גלגל במקרה. עכשיו אני חושב על זה שהלוואי
שהשרשרת עם החצי לב שקניתי לה ליום שנה הראשון שלנו נתקעה לו
בגלגל ועשתה אפילו נקמה קטנה. אבל אני יודע שזה ממש לא היה
ככה. החצי לב היה עדין כי היא לא אהבה תכשיטים גסים, אז לא
נראה לי שהוא יכל להזיק לו אפילו לונטיל של הגלגלים הענקיים של
הפול טריילר שלו, שהוביל דברים מאילת צפונה. אמא שלה אמרה לי
אחרי הלוויה שמהמשטרה אמרו לה שמצאו אצלו ג'וינט בקבינה. אז
כבר ידעתי שאני הולך להתפוצץ על הנייר, וחשבתי שאולי אם אני
יתאבד וישאיר את זה על השולחן אז ישתמשו בזה למלחמה נגד סמים
או משהו, אבל תוך שנייה הבנתי שזה מעניין לי את התחת אם הוא
עישן אפילו אלף ג'וינטים או הזריק לורידים המסריחים שלו איזה
חצי ליטר סמים או משהו. ידעתי שאני חייב לשנוא אותו בכל גרם של
השמונים ושבע קילו שלי כי רק ככה הוא אולי ילך לגיהינום. חשבתי
את זה כי ידעתי שעל אלוהים אני לא יכול לסמוך, כי שמעתי פעם
מאיזה רב שאלוהים סולח אם הבן אדם מתפלל ממש חזק, ולא משנה מה
הוא עשה, העיקר שלא יעשה את זה שוב, כי מה שחשוב לאלוהים זה
שבסך הכל העולם יהיה הכי טוב שאפשר בנקודת זמן, ואם מישהו
מתחרט ממש חזק על משהו שהוא עשה וממש בטוח שהוא לא יעשה את זה
שוב, אז אלוהים יכול לסלוח לו ויש לו סיכוי לא ללכת לגיהינום.
אבל אני לא רוצה שלבן זונה הזה יהיה סיכוי. אני רוצה שהוא
יישרף לנצח, מרגע שהוא ימות במחלה קשה אחרי סבל או אחרי שמחבל
ערבי יאנוס אותו ואז יחתוך לו את הצוואר עם השבאריה שלו. והכי
אני רוצה שהוא יידע כל החיים שזה מה שהולך לקרות לו אחרי שהוא
ימות. אז אחרי זה אני הולך לכתוב לו מכתב, אפילו שאני לא יודע
את השם שלו, כי התעלפתי כשהשוטר דיבר אליי בתחנה. אני רוצה גם
לשלוח עותקים לאמא של חברה שלי ולאח שלי, שיידעו מה אני מרגיש
עליו ולא יסלחו לו במקרה. הלוואי שיכולתי לדעת שגם אמא ואבא
יקראו אבל לא נראה לי ש הם יחזרו לדבר איתי, אפילו שחברה שלי
מתה בתאונת דרכים. אני רוצה שהוא ידע שאני מתכוון לעשות הכל
כדי שהוא ילך לגיהינום, ולא מעניין אותי עם כמה מלאכים אני
יצטרך לדבר בשביל זה. לא אכפת לי כלום, עד אלוהים אני מוכן, כי
כשאני רוצה משהו אז כלום לא עוצר אותי, אפילו לא שאלוהים סלח
למישהו ורוצה לתת לו עוד צ'אנס להיות טוב. גם השוטרים לא עצרו
אותי אחרי התאונה. אין לי מושג איך הם הגיעו לפניי לגופה שלה
כי נראה לי שעשיתי שם איזה שיא עולמי במאתיים מטר האלה, למרות
שהייתי בכפכפים. מהשנייה שראיתי את ההבזק של המשאית ואז חברה
שלי נעלמה פתאום מלידי ועד שהבנתי שהבן זונה הזה לא ראה שעצרנו
להחליף גלגל עבר אפילו לא רגע. התחלתי לרוץ אחרי המשאית ולצרוח
כמו איזה פסיכי אבל הוא לא ראה כי הוא נסע איזה מאה עשרים
ואפילו שהייתי עם חולצה אדומה הוא לא שם לב אליי.

אח שלי אמר לי לפני כמה שנים שמשאלות אחרונות תמיד מתגשמות,
וזה כי אלוהים עושה חסד אחרון או משהו כזה. אני תמיד חשבתי
לבקש שחברה שלי תהיה מאושרת גם אחרי שאני ימות, כי הייתי בטוח
שעם כל הדברים שאני עושה והיא לא הייתה מסכימה לי, אז אני בטח
ימות לפניה. אבל זה לא יצא ככה ובגלל שהוא ריסק אותה כל כך מהר
אז היא אפילו לא יכלה לבקש משאלה אחרונה. לא נראה לי שהיא
הספיקה אפילו לחשוב משהו לפני שהיא מתה, כי לפי חישובים של
פיזיקה המוח שלה מת תוך חצי שנייה או משהו כזה. אז אני מבקש
משאלה אחרונה גם בשבילה. אני רוצה שהמזדיין הזה יסבול. לא רק
אחרי שהוא מת, בגיהינום. אני רוצה שכל המשפחה שלו תגסוס לו מול
העיניים ושיישרף לו הבית ויעקלו לו את כל הכסף והוא יחיה ברחוב
כמה שנים, עד שבסוף הוא ישכב שיכור באיזה רחוב וחבורה של רוסים
יתעללו בו כי הם יהיו שיכורים, ושאת הסוף של הוודקה שיהיה להם
הם ישפכו עליו וידליקו אותו. והלוואי שזאת תהיה וודקה של
ארבעים אחוז, כי אלכס אמר לי שככה בודקים שוודקה היא אמיתית,
אם יש בה ארבעים אחוז והיא נדלקת. אני רוצה שהם יברחו משם כי
הם ייבהלו מהצרחות שלו בזמן שהוא נשרף, אבל שלא יהיה אף אחד
ברחוב כי יהיה לפנות בוקר וזאת תהיה סמטה צדדית. וככה הוא
יישרף עד שהוא ימות בלי שמישהו ישמע אותו, ומרוב שיכאב לו הוא
לא יבקש משאלה אחרונה, כי הוא עוד יכול להגיד שהוא רוצה ללכת
לגן עדן ואז אלוהים יהיה חייב למלא את זה, אפילו שאני ביקשתי
משהו אחר, כי זאת תהיה משאלה אישית על עצמו וזה לוקח משאלה של
מישהו אחר עליו.

אני לא יודע מה אני הולך לעשות עם עצמי. אני לבד  עכשיו. אני
לא יודע לאן ללכת וגם אין לי אותה שתגיד לי. כל פעם שאני מנסה
לחשוב על איזשהו דבר לעשות או מקום ללכת אליו, אז אני נזכר
שכבר הייתי בו איתה ומה היא אמרה שם, ומה היא לבשה ואיזה חמוד
היא נראתה כשהגענו. אין לי גם בשביל מה לישון כי היא כיף
בלישון היה שהיא נישקה אותי שנייה לפני שהיא נרדמה, קבוע,
וכשהיא הייתה נרדמת אז הייתי יודע, כי הייתה לה בעיה עם האף
והיא קצת נחרה. לפעמים הייתי מכוון לי שעון לאמצע הלילה כדי
להתעורר באיזה שלוש או ארבע, רק כדי לשמוע אותה נושמת מתוך
שינה. היא לא הייתה מתעוררת. הייתה לה שינה חזקה נורא. ואז
הייתי מנשק אותה, בעדינות ככה, על המצח. והיא הייתה מחייכת ככה
מתוך שינה והמצח שלה היה מתקמט. רק אז הייתי יכול לישון שוב,
אחרי שראיתי את החיוך הזה שלה ואיך שהיא מתפנקת על הכרית מתוך
שינה.
חשבתי ללכת לזונה ולדמיין שזאת היא וככה שיהיה נעים לפחות לכמה
דקות, אבל אני יודע שכמה שיהיה לי נעים, הזונה לא תחייך אליי
מתוך שינה וגם לא יתקמט לה המצח, אז זה לא בא בחשבון. אולי אני
בכל זאת ינסה לישון.