|
כל הנחלים בסוף חוזרים.
גם הגשמים
במעגל נצחי
של הרס ובנייה.
אני קצת שונה
לא בהרבה.
החיוך קצת דהה,
לעיני משקפיים,
אבל אני עדיין רואה
את הברק בעיניים.
יצאת בחטף
נשבעת לא לחזור.
צעקת קצת
ואחר כך?
כלום.
התרגלתי.
לקום בבוקר לבד
ולשתות קפה קצת קר.
אך ידעתי
כי תחזור
קצת מקומט
עדיין לוחמני
עדיין לא שלי.
וכשתחזור תאמר רק זאת
התגעגעתי...
נו בטח.
אתה פשוט לא יכול בלי... |
|
|
החיים שלי הם לא
חיים!
אני מחפש הגדרה
אחרת...
אולי תקופה
להעביר בה את
הזמן?...
לא!
זה ארוך מדיי
בשביל מה שאני
באמת עושה!
להב בן לאדן, לא
עושה כלום, כל
הזמן, ממזמן!
וגם זה יותר
מדיי! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.