[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עינת בר
/
רוחות של פרידה

התעוררתי משנתי ופסעתי אט אט לעבר פינת בית הקברות, מקום המפגש
הקבוע בלילות כאלו של ירח מלא... רק קולם המצמרר של יללת התנים
נשמע ברקע... אבל אותי זה כבר לא מפחיד. פעם פחדתי, פעם הייתי
חלש, אבל אחרי התאונה אני יודע שאני יותר חזק מהם... כבר לא
מפחד.
חיכיתי לה שם, שתבוא, שאראה אותה, שארגיש אותה...
היה קר ורק לחישת הרוחות נשמעה באפלה... ואז היא הגיעה
ישבנו רק שנינו, אני והיא, ליד הקבר הגדול...
"תקשיב" היא אמרה בקול חנוק "אני מרגישה שהקשר שלנו... כבר לא
מה שהיה פעם"
אני חייב להודות שזה לא משפט הפתיחה שציפיתי לו אחרי חודש שלם
שלא נפגשנו... ציפיתי לחיבוק, נשיקה, מגע, כל דבר! אך היא
הייתה כל כך קרה אליי...
פעם היחסים בינינו היו כל כך טובים, והיא, היא הייתה מלאת חיים
ושמחה... רק מאז התאונה ההיא היא נהייתה ככה...
אני לא יכול להגיד שאותי התאונה לא שינתה... אבל היא, אהובתי,
היא הייתה היחידה שבגללה קמתי! כל כך ציפיתי לפגישה הזאת...
כבר חודש שלם שלא ראיתי אותה... והירח המלא יעיד על כך! היה כל
כך קר... הרוח המייללת העניקה תחושה נוראית כזו, תחושה של סוף,
בדיוק כשחשבתי שיותר סוף מזה כבר לא יכול להיות...
הבטתי בה, היא הייתה חיוורת מתמיד... "לאן את חותרת?" שאלתי
בהססנות, מפחד מתשובתה יותר ממה שפחדתי אי פעם בחיים שלי.
אך היא רק השפילה את מבטה ואמרה בקול חסר חיים "אני מצטערת, זה
כבר לא אותו דבר... אני חושבת ש... אולי כדאי ש... ניפרד."
תחושת ריקנות נוראית אפפה אותי לפתע, כאילו משהו בי מת, שוב.

בלי לומר מילה פשוט קמתי משם, כיסיתי את עצמי בעפר, שקעתי בכאב
של עצמי והלכתי לישון.











יש ימים שפשוט לא שווה לקום מהמיתה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לשלי כאב הישבן
לשלי יש תחת
קטן
הכנסתי אגרוף
כמעט עד הסוף
עשיתי לה חוקן
קטן...





חמשיר לשלי מאת
החבר של שלי,
המתאר רגע
אינטימי בחיי
הזוגיות המתמשכת
שבינהם.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/3/04 15:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עינת בר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה