חיי כספינה רדופה בלב ים סוער,
מפרשיה מתנשבים ברוח הקרה,
סחבות מטלטלות ברצון באלים,
ספינת שודדים שעוגנת בנמל זר.
עתידה לוט בערפל לא נודע
פותחת דלתה לספינות משוטטות,
מתערות ברגע של אושר הדדי
ולבסוף דרכן נפרדת לעד.
השודדת שנמצאת על סיפון חייה , זו אני
גונבת רגעי זמן ספורים,
פותחת את שער ליבי בכל נמל,
משחררת לחופשי את כל רגשותיי העצורים.
גדר התיל שעוטפת את נשמתי הופכת למרבד ססגוני של פרחי בר,
שלבסוף מקשטים את אותה הספינה ,
שעליה פעם שטו חיי...