משתרגת בין חרכיך
מחכה להיעקר
באין עיקר.
נטועה בעומק
בשורשי הפחד
הניזונים ממעיין
שלא נגמר.
או שאולי לא?
שכן לאחרונה, נדמה לי,
חשתי קמילה באגרופי.
עונה חולפת?
ואשאר שרוגה בדגם צמח
צרור עלים מיובשים, מתפוררים בנגיעה
ועורקיהם- קליפה שהזרימה פסקה בה.
לא יעקרני איש
לא ילחם בשורשי
מחשש שיתפורר לו
המיצג העצוב.
טבע נאבק שדמם,
והיה למציאות בלתי מעורערת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.