בחנתי את השיער על כתפיו השריריות, ואת העורף שמעליו התרוממה
קרחת בוהקת. הוא ודאי מעולם לא ראה את עצמו מאחור, חשבתי
לעצמי. תהיתי אם הוא מגלח את הקרקפת כל בוקר, ואיך תהיה התחושה
של השרירים בכתפיים האלה על גופי העירום. נזפתי בעצמי על
המחשבות המגונות והידקתי את משקפי השמש על עיני.
"להביא גם לך גלידה?" שאל, ואני הסמקתי. אולי הבחין במבטים
שנעצתי בו מבעד למשקפי השמש? הוא גחן אלי. "נשרפת, כדאי
שתעברי לצל. הוא לקח את הכסא והתיקים והעביר אותם אל מתחת
לסככה.
זו לא השמש, טמבל. זו אני שמסמיקה בגלל הגוף הטיפשי שלך.
חייכתי במבוכה והעברתי את כל שקיות הבמבה-ביסלי אל סככת הצל.
"אני לוקח את הילדים לקיוסק."
הנהנתי, והוא הלך, מלווה ברביעיית ילדים מקפצת ומצווחת.
אני פתחתי תיק ברבנות חצי שנה לפניו. את הדמעות שפכתי על כתפיה
של לילך. היא ליטפה את שיערי וניחמה אותי שרונן הוא הבנזונה
הכי גדול עלי אדמות. אחרי כמה חודשים התחלפנו: היא באה ליבב
אצלי, ואני גמלתי לה בהצהרה שאפי טיפש מוחלט אם הוא החליט
להתגרש מאישה נפלאה כמוה. לא העליתי על דעתי, ששנה מאוחר יותר
אנעץ מבטים לוהטים בכתפיו השעירות ואפנטז על שנינו בעירום.
שנה. אני עדיין נאבקת עם רונן ברבנות, לילך בינתיים נסעה להודו
עם מסוקס מגודל שיער ואפי חוגג כל לילה עם מישהי אחרת. זה מה
שאמרה לי יעל כשישבנו ביחד במספרה. "סיפרו לי שאפילו החברה של
אפי מהתיכון התקשרה אליו. היית מאמינה? ושלא תחשבי שרונן שלך
הלך לנוח. אתמול ראיתי אותו עם איזו אחת במדרחוב. דווקא יפה.
הלכו מחובקים." היא נאנחה, וניגבה שאריות צבע ממצחה. "אנחנו
כבר סחורה משומשת", אמרה, "אבל אתך אולי בכל זאת מישהו יסכים
לצאת. יש לך רק שני ילדים. את עדיין נראית בסדר..."
מוריס הספר תקע את ראשה לתוך מיבש שיער, לפני שהספיקה לפרט את
עלילותיהם של אפי ורונן, ואת הגורל הצפוי לי כגרושה משומשת
ומקומטת.
אפי חזר נטול ילדים ואוחז גלידה מטפטפת. אצבעותיו נגעו בשלי
כשהעביר אלי את הגביע, ואני חשבתי שגם בלי גט הפכתי לגרושה
חרמנית, כי המגע הקצרצר הזה קיצר לי גם את הנשימה. זו בהחלט
תגובה לא ראויה לאבא של החברים-הכי-טובים של הילדים שלי, שהוא
לא במקרה, האקס של חברה שלי. זו רק נסעה להודו, ואני כבר נשארת
נטולת נשימה בגלל מגע באצבעות של מי שהיה טיפש מוחלט להתגרש
מאישה נפלאה כמוה.
"נתתי לילדים כסף שישחקו קצת בקפיץ-קפוץ. כמה דקות של שקט,
אפשר קצת לדבר. מה קורה בבית המשפט? רונן הגיב על ההצעה של
העורך דין שלך?" אפי פרש מגבת על כסא הנוח לפני שהשתרע עליו.
"רונן לא טרח להתייחס. הוא גורר."
"כבר אמרתי לך שאת צריכה עורך-דין אגרסיבי. מישהו שיכניס לו
קצת פלפל בתחת. יש לי בבית מספר טלפון של אחד כזה. אם תתקשרי
אלי בערב אני אתן לך."
"תודה אפי, אתה חבר טוב." עניתי בכבדות. "אני אתקשר." לא הייתה
לי שום כוונה לעשות זאת. רציתי שלילך תהיה כבר בארץ ואוכל
לומר לה שאפי טיפש, אבל גם רציתי שהוא שוב ייגע בי באצבעות
באותו רפרוף קליל, ובעוד כמה מקומות באותה הזדמנות.
"איזה יופי שהילדים שלנו נפגשים בקנטרי קלאב, את לא חושבת?"
"כן. ממש יופי."
"ומה קורה אתך, את יוצאת קצת מהבית עכשיו?"
הו, הפוזה החביבה הזו של החבר הטוב. אתה יודע שהם לא עומדים
אצלי בתור כמו אצלך, מותק. אני לא סחורה לוהטת בשוק הזה: שני
ילדים פלוס קמטים ליד העיניים. אני לא מתהוללת כמוך כל לילה,
בקושי פוגשת אותך פעמיים בשבוע כאן בבריכה. גם זה רק בגלל
שהילדים קובעים ביניהם, ואנחנו הנהגים וספקי גלידה וקפיץ-קפוץ.
בכל פעם שאנחנו מנהלים שיחה ידידותית ונחמדה, הקרבה שלך אלי
מסחררת אותי. אני רוצה שתיגע בי ותפתה אותי, לעזאזל.
"לא. לא כל כך בא לי לצאת מהבית"
אפי העביר את ידו על הקרחת. אולי בכל זאת הוא מגלח אותה כל
בוקר. "יש איזה מועדון נחמד. ריקודים, מוזיקה. כזה. אם
תרצי,אני אקח אותך לשם ביום שישי. את יודעת, כדי לא להיקבר
בבית."
"לא. תודה!" אמרתי בקוצר רוח. עכשיו הוא מרחם עלי, ורוצה לקחת
אותי לאיזה מועדון לילה מחורבן, כמו שלוקחים עז למרעה. יש לו
אולי עיניים משגעות, אבל הוא אטום לחלוטין, וגם מכוער עם כל
השיער הזה על הכתפיים. כל הגרושות העליזות יכולות לחגוג אצלו
במיטה לילה לילה. אני לא הולכת לעמוד אצלו בתור. אני עם גברים
גמרתי לתמיד. וחוץ מזה, אם לילך תדע שיצאתי עם אפי, היא תהרוג
אותי.
מה זאת אומרת 'יצאתי עם אפי'?
הוא לא באמת הזמין אותי לצאת.
הוא לא צריך להזמין אף אחת, הן עומדות אצלו בתור.
מה אכפת לי לשאול.
בטח. אני הרי אראה כל כך פתטית בעיניו.
מה יש לי להפסיד?
לא.
ניגבתי את שאריות הגלידה מידי במגבת, והתבוננתי בו. הוא כבר קם
והתחיל לאסוף את השקיות לתוך התיקים. קמתי גם אני והישרתי אליו
מבט.
"אפי, יש לי שאלה."
הוא חייך והמתין.
"לגבי המועדון. זאת הזמנה לצאת אתך?"
הנהון.
"אוקיי. אז אני מסכימה."
"יש לך שפם של גלידה" אמר, ואני הרמתי יד כדי לנגב. הוא צקצק
בלשונו. "לא, לא ככה", משך אותי אליו והעביר לשון חמה על שפתי
העליונה. "עכשיו יותר טוב", התנשף. הנחתי למגבת להישמט מידי,
שיהיה יותר נוח לכרוך את זרועותיי סביב צווארו ולנשק אותו כמו
שצריך. עם הלשון שלו בתוך פי, לא היה אכפת לי שלילך תישאר
בהודו לנצח, ושרונן יחבק שבעים בתולות במדרחוב. קרני השמש החלו
מתלכסנות באופק, ואני עצמתי את עיני והתמכרתי למגע של גופו.
כינורות החלו לנגן באוזניי סימפוניה סוערת...
"מה רצית לשאול?" שאל אפי אוחז בידו מימייה מוכתמת במיץ פטל.
"מה... כלום. כבר מאוחר, לא?"
הוא הציץ בשעונו. " אם תשלפי את הילדים מהקפיץ-קפוץ, אני אקח
את התיקים למכוניות."
נפגשנו כמתוכנן בשער היציאה. חיטטתי בתיק אחר המפתחות. "את
יודעת" אמר, כשקיפל את המגבות הלחות, "אם תתחרטי בקשר ליום
שישי, תרימי טלפון."
"מממ, בטח" המהמתי.
בחלומות.
"אה, טלי, עוד משהו. יש לך גלידה וניל על הסנטר", הוא אמר והחל
להתקרב.
ניגבתי את הסנטר בחטף ונכנסתי למכונית.
|
