בין עלי השיחים,
תחת עשבי הריח,
נם חתול קטן ורך
את ריחות הפריחה מפזרת הרוח
ובשמיים מעל מלטפים עננים
לימינו, אחותו, בשמאלו אח צעיר,
אב ואם מן הציד ישובו שוב
והגרגרן הקטן עודנו נם
מכורבל פנימה ברוך, כעליו של הכרוב
ואור החמה העז והכביר
גדלו הקטנים, וזה כשהיה - נותר
תמיד נם וישן, אם פעם לא קם
חלומות חולם על שלולית ופרח
ומבין עלי השלכת עולה ריחו של הדם
היכן הגדולים? הלא שבו כבר?
שם בחוץ המה, בזלעפות האימים,
לחתלתול לוחמים הם, אך להם אין דמים
עת יבריק ברק ורעם יבליח
נופלים הצוררים אך ידם להם מצליח
והנה עברה עת הכפור האחרון.
בין עלי השיחים,
תחת עשבי הריח,
נם חתול קטן ורך
שנת נצח שנתו, ועמו מתנת אהביו, נשיקת האור הזורח
אשר בעתם ניגפו, עבורו, מידיהם של זרים. |
