העלטה כבר השליטה עצמה על הכל. ליד האופק נדמה כי יש עוד חיים
- זוהרים פנסי הרחוב של העיר השכנה. העננים נעים כגושים עמומים
של שחור וגווניו, כגושי בזלת כבדים המאיימים להחריב את שמתחתם.
עוד נעים הגושים ובקיעים רדומים של רקיע מוכר כבר עושים את
דרכם אל האדם.
והאדם - מחשבתו כבולה אל על וענני המחשבות יורדים אל הנייר
לשבות מנוע, למצוא מנוחתם באותיות רכות של דעת.
האותיות - הן זוהרות בזוהר מיסטי מיוחד ומרכיבות יחדיו מילה,
מילה אשר הקץ יחלוף דרכה כהיות הנצח ודקה, הלוא היא...